התחלתי לפתח אליו רגשות, מה אני עושה?

היי, לפני שלוש שנים הכרתי בחור אחרי זוגיות של שנה, ידעתי שמלבד ידידות אין לי מה עוד לחפש אצלו.
בניני חברות מאוד טובה, סיפורים על דייטים ועל סטוצים כושלים, חברים טובים פשוט.
והתחלנו להיפגש והוא היה מבטל סטוצים בשבילי(בזמנו הוא היה בצבא ועשה 11/3 או יותר) רק בכדי לשבת ולדבר וזה היה לא מובן מאליו כי לא היה בנינו מעבר חוץ מדיבורים.
לאט לאט קיבלתי אורות ירוקים, התחלתי פתאום לפתח רגש לבחור, ושהרגשתי שאני מתחילה קצת לקנא לו, שיתפתי אותו ברגשות שלי כי לא יכולתי אבל עשיתי את זה כשהרגשתי שזה כן הדדי.
התשובה שלו הייתה שהוא לא בשבילי כי מבחינתו אני הבן אדם הכי טהור ומלאך בעולם והוא זבל של בן אדם ושאני האחרונה שהוא ינסה לפגוע בה והאמנתי לו כי זה היה נכון, הוא בחור של לזיין ולזרוק, ואני היחידה שהוא נפתח בפניה ובכלל דיבר איתה מעבר וסיפר לה הכל. מאז השיחה ההיא התרחקנו קצת, הוא רצה שיהיה לי קל לשחרר ממנו ואמרתי לו שאני יודעת לעשות הפרדה, ושהכל טוב אבל לא באמת הכל היה טוב כי קינאתי לו בלי הפסקה, אבל לא יכולתי לראות אותנו לא בקשר.
אחרי חודשיים הקשר נותק, ומאז כל מערכת יחסים שהייתי בה ונפרדנו או סתם ידידים שהיו לי תמיד השוותי אותם אליו. תמיד שנפרדתי מההוא, הרגשות לבחור חזרו, כאילו פיתחתי אובססיה וזאת לא אני, אחריו לא הצלחתי להתאהב במאה אחוז באף גבר, יש לי מן הרגשה כזאת בפנים שהוא המכתוב שלי ושאני פשוט צריכה לחכות, הגורל יפגיש בנינו בסוף אבל אני לא מצפה ולא משלה את עצמי.
אבל קשה לי בלעדיו, ניסיתי לתקשר איתו פעם אחרונה באפריל שנה שעברה, פרקתי בפניו הכל והוא אמר שהוא מצטער שהוא לא מרגיש אליי בחזרה ושזה לא מגיע לי ואחרי חודש גיליתי שיש לו חברה. הייתי מאושרת בשבילו אבל ה׳כוסאמק למה זאת לא אני׳ עבר לי בראש עשרים אלף פעם.
וכל פעם אני נזכרת בדברים שעשה למעני, התמיכה וההקשבה והוויתורים וזה מטריף אותי שהוא לא הרגיש כמוני למרות שזה היה הדדי לחלוטין, אם זה בהרגשה שאני איתו או באינטואציה, משהו בבטן בלתי מוסבר.
אני לא תקועה עליו כמו בעבר אבל הוא תמיד אצלי בראש ותמיד יהיה לו מקום אצלי בלב.
רק שאני לא יודעת אם להרים ידיים ולנסות לשחרר ולהשאיר אותו בעבר או פשוט לחכות?
ואיך אני משאירה אותו מאחור בלב שלם? מבלי שאני אתחרט?