מה דפוק בי?

בת 25,סטודנטית שנה ב,עובדת במשרת סטודנט תוך כדי התואר.
מנסה להוציא רשיון נהיגה (בינתיים נכשלתי ב2 טסטים)עד היום לא הוצאתי כי חסכתי ללימודים אקדמאיים ולשכ״ד וההורים זאת לא אופציה.
עו״ש-45₪
חיובי אשראי- 3,600₪
חסכונות-10,000 (מה שנשאר)
סטטוס-בזוגיות מורכבת
מרגישה שהכל אצלי על הקצה.
אין לי חברים,או משפחה שיכולה להכיל אותי.
ומביך אותי שבן הזוג שלי יודע מזה,מפחידה אותי המחשבה שנצטרך להתחתן כי אין לי את מי להזמין מלבד המשפחה שלי.
מרגישה שלא חוויתי כלום בחיים שאני רק מנסה להסתיר ולהרגיש טובה,ראויה ושווה למשהו.
אני עובדת קשה ובאמת משתדלת המון כדי לנסות לשנות את החיים שאני חיה היום,בשביל שיהיה לי עתיד טוב יותר.
וקשה לי מאוד. קשה שאין לי את מי לשתף או סתם מישהו שיגיע וירים אותי.
*אני עושה בעצמי הכל לבד*
באף נקודה בחיים שלי לא הרגשתי בודדה כמו היום.
ואולי זה מבחירה אבל במעגלים החברתיים שאני נמצאת בהם,אני לא מרגישה מספיק בנוח לפתוח את הלב ולדבר על כמה קשה לי כי זה מרגיש לי התמסכנות ואני לא משדרת את זה החוצה אף פעם.
לרוב אני מנסה לראות את חצי הכוס המלאה בכל סיטואציה,אבל אני מרגישה חנוקה מכל כיוון ושכבר אין לי אוויר.
הדבר שהכי מקשה עליי הוא הפן הכלכלי,אני מרגישה כל כך ענייה,אני מרגישה שמתביישים בי,אני מרגישה נורא שאני לא יכולה להרשות לעצמי לעשות שופינג כמו כולם,או לצאת למסעדות אחת לשבועיים או חודש,אין לי כסף לנשום.
קשה לי כי אני יודעת שאני ובן הזוג שלי צריכים ייעוץ זוגי-ואין את הכסף ללכת בשביל זה.
אני בעצמי צריכה פסיכולוג-אין לי כסף.
קוסמטיקאית-לא בא בחשבון.
מיותר לציין שחיובי האשראי הם רק על אוכל ומצרכים הביתה. לא מסעדות,חופשות וחיי מותרות אחרים.
זה מכביד עליי בצורה קיצונית
זה מונע ממני להתקדם בחיים
הייתי בטוחה שבשלב הזה בחיים שלי אני אהיה במקום אחר לגמרי אבל אני רחוקה משם שנות אור.
מעולם לא פינטזתי על עתיד ורוד. אני בחורה יציבה עם רגליים על הקרקע,שמאמינה בעבודה קשה שמניבה תוצאות אבל המציאות הזאת גורמת לי להישחק ולהיכנס למקום רע עם עצמי עד כדי שנאה עצמית ורצון להיעלם מהעולם.
ולא כי עשיתי משהו רע,כי אני מרגישה שאני מנסה ומנסה
ובמקום לצאת מהמקום האפל הזה אני רק נכנסת אליו עמוק יותר.
אני כבר מיואשת ולא יודעת מה לעשות.
מה דפוק בי?