היי, אני סטודנטית בת 20, ההורים שלי עלו מברית המועצות לשעבר בשנות ה-90 וחונכתי שרק על ידי למידה אפשר להצליח בחיים.
הם הגיעו בלי כלום ולאט לאט בנו את עצמם על ידי עבודה קשה.
כל זה רקע לכך שהכרתי בחור בן 26 שקודם כל ולפני הכל הוא מדהים, עם ערכים ,בחור טוב לב ועדין שבאמת מתנהג אלי בצורה שתמיד רציתי וקיוויתי שגבר יתנהג אלי.
הבעיה היא שהוא ללא רכב, אין לו תעודת בגרות מלאה כי הוא גדל בישיבה (חזר בשאלה) שלא לדבר על לימודים/תואר. אני לא בחורה שטחית כי אנחנו ביחד כבר כמעט 4 חודשים וידעתי לאן אני נכנסת אך לא חשבתי שזה עד כדי כך יפריע לי. זה כמו ענן שמרחף מעלי.
הוא עבד בתור מנהל מסעדה בעבר וכרגע הוא מובטל כבר חודש, לא יודע מה לעשות עם עצמו ולא יודע מה הדרך שלו. הוא אומר לי שהוא כן רוצה ללמוד אבל לא יודע מה.
מפחד שזה יהיה בזבוז זמן עכשיו ללמוד 4 שנים במצטבר ולהרוויח רק 9 אלף בחודש.
הוא רוצה שיהיה כסף מהר כאן ועכשיו , אני מסבירה לו שזה לא עובד ככה וצריך לאט לאט לצבור נסיון עם השנים בתחום שהוא יבחר אבל הוא מרגיש אבוד ולי מתחיל להמאס מזה ,כי כן באיזשהו מקום זה מוריד מהמשיכה שלי כלפיו אבל מצד שני אני לא רוצה לוותר עליו.
מבחינת ההורים הם מדהימים ולא לוחצים עלי להפרד ממנו, הם מקבלים אותו אבל כן באיזשהו מקום הם אינם רוצים שהוא יהיה בעלי עקב מצבו הכלכלי.
הם אומרים שאני בעצמי צריכה להחליט מה מתאים לי ומה שאני אבחר הם יתמכו בי.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות