אני צריכה עזרה... אני הורסת לעצמי. מה לעשות?

היי, טוב, קצת מביך אבל צריכה לפרוק את זה איכשהו..
אני בחורה דתיה לאומית, בת 21, שומרת נגיעה ומאוד מאמינה ואוהבת את הדרך חיים שלי.
כשרוב החברות שלי יצאו לדייטים אני הרגשתי שצריכה עוד זמן לעצמי והעדפתי להתמקד בעבודה/לימודים וכו'..
ועכשיו סוף סוף מרגישה במקום טוב עם עצמי לצאת, לגלות מה זה באמת זוגיות, ובעז"ה לבנות את הבית שלי.
הבעיה שאני הורסת לעצמי...
לפני כמה חודשים, באיזה לילה של חולשה באינטרנט, מצאתי אתר של צאט אנונימי, די דפוק ומאוד מיני, או במילים אחרות אסור, מסקרן ומגעיל בו זמנית...
אחרי כמה לילות של שוטטות ושוקסיטיות שכחתי מזה, עד שלפני בערך חודשיים נכנסתי שוב..
באותה פעם התחילה התכתבות עם בן אדם שנמשכה עד כמעט עכשיו..איכשהו הרגשתי שסומכת עליו, הוא היה טוב אליי, הוא הכיר לי דברים, בסבלנות, לאט לאט..
ולמרות שהוא נשמע אחלה בן אדם מההתכתבות, מרגישה רע עם עצמי, גיליתי בי צדדים שלא הכרתי, שריטות שקיבלו מקום, נתתי לעצמי להיות חשופה מולו, ועם כמה שזה דפוק, למרות שלא באמת מכירה אותו נקשרתי אליו..
הבעיה, שפנטזיה היא פנטזיה, ולא מציאות.
אין לקשר הזה פוטנציאל להתקיים בשום צורה במציאות, הוא לא רלוונטי, בסוף לחיים, מחפשת מישהו עם השקפות ושאיפות כמו שלי.
והוא לא עונה על שום קריטריון, לא דתי, פער גילאים גדול מדי ושלב כל כך שונה בחיים.
אני יודעת שחייבת לעצור את הקשר הלא מוגדר הזה!
ובמקביל, המציאות קיימת, יש כמה הצעות שנשמעות רלוונטיות, ובינתיים דחיתי בתירוץ שבעומס של סוף סמסטר, אבל הסמסטר נגמר, ושום הצעה לא תחכה לי לעד.
מפחדת לפספס.
חושבת שהחלום הכי גדול שלי זה למצוא שותף לחיים, מישהו לחוות איתו ביחד..
אני כל כך רוצה להיות מסוגלת להגיד כן, לשמוע הצעה, להעז לצאת שוב, והלוואי שלמצוא בקלות, בבהירות..
אבל, וכאן מגיע האבל הכי גדול, אני מרגישה לא ראויה לזה, לא ראויה לבעל העתידי שלי..
נגעלת מעצמי, כועסת עליי שנתתי להתכתבות הזה להגיע למקום כזה, כועסת על זה שיותר מדי פעמים בתוך סיטואציה באלי פשוט לשתף אותו...
שלמרות שיודעת שהוא היה טעות (שבחרתי בה) אני מתגעגעת..
מגיע לבעל העתידי שלי אישה טובה יותר, טהורה יותר, ולא דפוקה כמוני...
בקיצור, אחרי הפריקה הארוכה הזאת (ותודה למי שקרא!) אני צריכה ייעוץ מה לעשות.. דבר ראשון איך לשכוח אותו? אמרתי לעצמי שאנחנו לא מתכתבים יותר, אבל עברו רק כמה ימים וכבר משהו בי רוצה שוב...
ודבר שני, אני כל כך רוצה לצאת, אבל בלבט אם זה נכון, זאת נשמעת הצעה רלוונטית ומעניינת ולא רוצה לפספס..
אבל הראש שלי לא לגמרי פנוי, ותוהה לעצמי אם נכון להתחיל ככה קשר..? אם זה פייר כלפי הבחור? ועדין אולי דווקא קשר אמיתי יעזור לי להתפכח מהפנטזיה..
מה אומרים..? מה לעשות?