משבר בחיי חברה וזוגיות

היי, אני יודע שזה ארוך אבל אשמח לפרוק ולקבל עצות.
בכיתה י'א לפני 4 שנים חליתי בסוכרת. זאת הייתה תקופה נורא קשה בחיים שלי ואנשים שחשבתי שהם חברים טובים שלי העדיפו לעזוב אותי מאשר להתמודד עם הכאב שלי. ירד לי הביטחון העצמי נורא אבל הצלחתי להתגבר.
התנדבתי לצבא כמעט לפני שנתיים והחיים שלי התהפכו. הרגשתי שאני עושה משהו משמעותי, מצאתי המון חברים (אומנם הם גרים רחוק אבל אנחנו ג'ובניקים ביחידה סגורה לכן בילינו הרבה אחרי שעות העבודה והיינו חוזרים לבסיס לישון).יצרנו חבורה קטנה כזאת של 5 אנשים שהייתה מאוד מגובשת וכולם היו חברים של כולם. לאט לאט התחלתי לצבור מחדש את הביטחון שלי והרגשתי נורא דומיננטי. זאת התקופה הכי טובה מ4 שנים האחרונות. הייתי מאושר ואנרגטי. במאי האחרון הגיע מישהי חדשה למדור שלנו (נקרא לה מ') וישר הרגשתי את הקליק. ישר צירפתי אותה לחבורה הקטנה שלנו והיא השתלבה בטבעיות. ביוני נייהנו זוג ולא יכולתי להיות יותר מאושר. היא הייתה כל מה שרציתי בבת זוג ויותר,המשפחה שלה הייתה מדהימה ונורא אהבה אותי. הצלחתי לשבור את המחסום הפנימי שלי ועשיתי הכל בשבילה. בחודשיים הראשונים הכל היה מדהים אבל אחר כך ראיתי שהיא מתחילה להתרחק. היא הפסיקה ליזום, הייתה פחות מינית והייתה מתחמקת ממני. ראיתי שזה מוביל לפרידה ונורא פחדתי מזה אז ניסיתי בכל יכולתי למנוע את זה. אבל לקראת סוף אוקטובר היא סיימה את הקשר בטענה שהיא מלכתחילה לא ראתה אותי כבן זוג אלא יותר כחבר טוב ומשכה את זה כמה יותר כדי לנסות להתאהב ולא לפגוע בי. אחרי הפרידה היא הייתה נורא מהוססת אז משכנו את זה עד דצמבר( היינו מתנשקים ויוצאים ביחד שנינו למרות שלא היינו זוג). ואז באמצע דצמבר היא חזרה מהסופש בבית והייתה נורא קרה אליי. היא הורידה את השרשרת שהבאתי לה ליום הולדת והיא לא הורידה אותה מהרגע שהיא לבשה אותה ואמרה שהיא לא רוצה שנחזור ושהיא התגברה עליי. בן רגע חזרתי אחורה 4 שנים. קיבלתי הרבה עצות כמו להתעלם ממנה אבל זה בלתי אפשרי כי היא איתי במדור ואנחנו באותה החבורה שדי התפצלה ברגע שנפרדנו. ניסיתי להיות ידיד שלה כי מעבר לזה שהיא הייתה הבת זוג שלי היא הייתה החברה הכי טובה שלי אבל זה פשוט נורא מוזר ולא עובד. השבוע היא חזרה לבסיס אחרי הסילבסטר ואחרי חקירה (בנימה חברית) מצידי היא הודתה שהיא יצאה למסיבה והתנשקה שם עם מלא בנים. הלב שלי נשבר והייתי בשוק. אני מרגיש שאיבדתי הכל. אני מרגיש כל כך לבד כשאני חוזר הביתה. אני בן יחיד ואני נמצא לבד בבית רוב הזמן. ה2 חברים שלי ששמרתי איתם קשר מהבית ספר נמצאים רוב הזמן עם הבנות זוג שלהם או עם חברים מהצבא ומסתפקים בלהיפגש איתי מדי פעם לאיזה שעה וללכת. החברים מהחבורה שלי בצבא גרים רחוק ממני ונפגשים בלעדי ( הם גרים באותו אזור בצפון). אני מרגיש שכל התהליך שעברתי בשנתיים האלה בצבא הולך לפח וחזרתי אחורה ב4 שנים. אני מיואש ,בודד ומדוכא. מרגיש כאילו איבדתי הכל. כנראה גם פספסתי מלא פרטים פשוט יש מלא מה לפרוק. אשמח שתייעצו לי מה כדאי לעשות או סתם עידודים :)
תודה על הקריאה וסליחה על החפירה.