ילדה מתוסבכת שצריכה עזרה. איך להתמודד?

קוראים לי מיה אני בת 15 אני חיה בישוב דתי (עאלק דתי) והמשפחה שלי דתיה.
בקורונה עברתי תקופה מאוד קשה. (רובנו)
הרגשתי שאני רוצה למןת ושם הגיע האןבדנןת שלי.(אני לא אובדנית יותר)
בהתחלה זה היה לחתןך כל פעם שהרגשתי שקשה לי.לא לחתוך במטרה למות, זה היה במטרה להעביר את הכאב הנפשי. הכאב הנפשי בא מהלבד שהייתי כל הזמן, הניתוק מהחברים, העומס הלימודי, ההורים שלי וכו׳.
בשלב מסויים באמת הבנתי שזה לא עוזר לי וזה פוגע בי יותר מאשר עוזר לי, כי ההרגשה אחרי זה היא רגעית, אחרי זה היא חולפת וכל השיט חוזר, אז הפסקתי.
ואז באה השנאה העצמית, נגעלתי (ואני עדיין נגעלת) מעצמי, בחיים שלי לא אהבתי את הגוף שלי, הרגשתי לא בנוח איתו, שהוא מכוער ומגעיל, השנאה המוגברת שלי באה בעקבות הtrada minit (זה חוסם לי)
ואז היה לי פיצוץ עם החברה הכי טובה שלי (לשעבר).
היא פגעה בי ברמות שלי ידעתי שאני יכולה להיפגע, זה ברמות שהייתי בוכה כל לילה עד שהייתי נרדמת, קמה, בוכה, נרדמת, ככה שוב ושוב.
זה גרם לי לחזור לחתןך אחת מהחברות שלי גילתה את זה ביקשתי ממנה לא לספר כי זה בטיפול והיא התחילה להפיץ את זה, בהתחלה לאמא הרכלנית שלה (זה ישוב קטן ככה שכולם ידעו הכל אם היא תפתח תפה שלה), ליועצת באולפנה, אחרי זה היא דיברה עם הורים של החברות הכי טובות שלי אבל עם ההורים שלי לא. המטרה היא כאילו להפיץ את זה ולהרוס למשפחה שלי תשם.
אחרי שהבנתי שהיא סיפרה שאלתי אותה למה היא סיפרה, והיא התחילה לומר שהיא לא רוצה את זה על המצפון שלה אם אני אתעבד (היא לא מבינה כלום מהחיים שלה כי לא עשיתי את זה מאןבדנןת) ושאני לא יציבה וכל מיני חרא.
קיצר אני החלטתי לנתק איתה קשר כי היא פגעה באמון, סיפרה למרות שביקשתי שלא והקשר הזה לא טוב לי זפצעפית.
אחרי שניתקתי ממנה קשר היא החליטה שאני עושה עליה חרם. היא החליטה את זה יום אחרי שניתקתי ממנה קשר. ובחיים לא הייתי עושה חרם לא מישהי.ו כי זה מגעיל. היא םשוט לא הבינה שאני ניתקתי קשר נטו בשביל עצמי.
עכשיו מגיע הסיפור של הדת.
מגיל 12 אני מאוד מבולבלת לגבי הדת. שום דבר מזה לא מובן לי או נשמע לי הגיוני.
מבחינת צניעות אני מתקשה, מה המטרה שללבוש חצאית מה זה יעזור לי? מה הבעיה במכנס?
ואם כבר אני לובשת חצאיות אז הן קצרות מדי לפי מה שההורים שלי אומרים. הם מעירים לי על כל דבר בלבוש. מצד אחד זה הגוף שלי ואני יבחר מה לעשות בו, מצד שני הם כביכול מחליטים עלי כי אני קטינה עדיין.
שבת אני כבר לא שומרת שנתיים.(אני לא מחשיבה את עצמי דתיה) מבחינת לבוש היה לי ריב עם ההורים שלי, הם אמרו שהשמלה שלבשתי יותר מדי קצרה( היא הייתה בערך סנטימטר מעל הברך) רבתי איתם שהיא לא והלכתי עם השמלה הזאתי. ואז הם אמרו לי שהם יותר לא קונים לי בגדים בגלל איך שאני מתלבשת. אז בגדים אני אמורה לקנות בעצמי רק שאין לי כסף כי הם לא נותנים לי לעבוד, וגם אם יהיה לי כסף ואני אקנה משהו שהם לא ירצו או יאהבו (מבחינת צניעות) הם יקחו את זה ויחזירו לחנות. (זה כבר קרה- קניתי מכנס קצר שיהיה לי ללכת לבריכה או שמטיילים במעיינות וכזה והם פשוט לקחו והחזירו)
בכללי ריבים עם ההורים יש לי בכמויות. אני אתן דוגמה אחת- כל השבוע כל פעם אח אחר שלי היה חולה, אתמול גם התחלתי להרגיש לא טוב אז לא הלכתי ללימודים, גם היום קמתי לא מרגישה טוב, והיום ההורים שלי התעצבנו ואמרו שאני סתם משחקת אותה ושאני משקרת להם. עכשיו, אני באמת לא מרגישה טוב והם לא מסוגלים להאמין לי. הם חושבים שאני משקרת ואז לא מבינים למה אני לא פונה אליהם אף פעם. אז כביכול הם מנסים להעניש אותי על זה שאני חולה והם ביטלו לי נסיעה לחרמון עם חברות. שחיכיתי לזה מלא זמן. אבל אין להם סיבה לבטל. הם פשוט מחליטים לבטל לי בגלל שאני חולה. אין בזה הגיון.
אני לא יודעת מה לעשות עם כל מה שכתבתי ואני באמת צריכה עצות שיעזור לי.(אשמח שלא תשפטו אותי)