אף פעם לא היו לי יותר מדי חברים, במיוחד לא קרוב לאיפה שאני גר. בכמה שנים האחרונות, הכרתי אנשים והרגשתי שאולי הגעתי ליעד הסופי, שסוף סוף יהיו לי חברים לכל החיים שגם גרים קרוב אלי ואני יוצא איתם כל סופ״ש ויכול לתכנן תוכניות לעתיד. אחרי אירוע שקרה לאחרונה, נודתי מהחבורה. שנים שהשקעתי בטיב היחסים שהיו לי, שניסיתי לעזור בכל הזדמנות והייתי תומך ונלהב, הכל התהפך עלי. הופתעתי מראש שהכרתי אנשים כאלה אחרי הצבא, אבל עכשיו אני חוזר לאותה נקודה. אני כן אגיד שלמזלי עדיין נשארו לי כמה חברים טובים, אבל עכשיו זה יהיה שינוי גדול מההרגלים שנוצרו לי של היציאות הקבועות ולדעת יש לי מישהו לצאת איתו שיזרום גם באמצע שבוע. מרגיש שהחיים שלי ממש התהפכו, ואחרי כל הכעס ודיכאון שחוויתי, הבנתי שהגיע הזמן להתחיל מחדש. כבר חשבתי על מה לעשות עם הזמן הפנוי שיש לי: לחזור לתחביבים קודמים שהזנחתי, לחזק קשרים קיימים ואולי גם לנסות לחדש קשרים ישנים שדעכו עם הזמן. בכל זאת, אני כן רוצה לתת הזדמנות ללהכיר אנשים חדשים, אבל אני לא יודע איך. המסגרת היחידה שנשארה לי זאת העבודה ואני לא הכי מרגיש בנח לנסות להציע לאנשים שם לצאת וכל מיני, במיוחד כשהרבה מהם לא בגילי או כבר נשואים או עם בנות זוג וכדומה. אני כל הזמן אומר לעצמי שאולי כדאי שאני פשוט אצא לבד למקומות ולנסות אולי להתחבר לאנשים אבל המחשבה הזאת מלחיצה אותי מאוד. אולי יש עוד דברים שאני לא חושב עליהם שכמובן אני אשמח לשמוע עליהם. עדיין גם יש לי תקווה מסויימת שיחזירו אותי לחבורה הזאת, אבל אני לא תולה בזה הרבה תקוות... תודה מראש.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות