מרגישה כל כך מוכנה ובשלה לזוגיות אך זה לא מסתדר, למה?

שלום לכם:)
המצברוח שלי קצת ירוד בתקופה האחרונה כי פתאום קלטתי שאני כבר בת 17 ואף פעם לא היה לי חבר רציני.לא התנשקתי בחיים וגם אין לי בכלל ידידים.
זה מאוד חסר לי,מאוד.
אני בן אדם קצת ביישן במיוחד ליד בנים ולכן כנראה זה איזה שהוא מחסום שמונע ממני להיפתח.
אבל כשאני סוף סוף נפתחת- אני הכי לא ביישנית בעולם ולכן זה כל כך מבאס אותי המחסום הזה של הביישנות בהתחלה. זה מינוס רציני כי יש גברים שיפרשו בחורה ביישנית כסנובית ויעדיפו לוותר.
הבעיה היא שבאמת,עם יד על הלב, אין לי במה להתבייש בעצמי בכלל.
אני לא חושבת שאני נראית רע, אני אפילו חושבת שאני יפה. (לא תמיד הרגשתי ככה, עבדתי על עצמי והעצמתי את הביטחון). אז למה בכל זאת אני מתבייישת וכזו חסרת ביטחון?
הפידבקים שאני מקבלת מהסביבה שלי הם- ילדה טובה,חכמה עם לב טוב, תמיד חיוך על הפנים.
התכונות שהצגתי על עצמי כאן הם באמת פידבקים שאני מקבלת מאנשים.
אז בכל זאת,למה אני לבד?
זה כל כך חבל לי כי אני מרגישה איפה שהוא בזבוז ענקי. יש אי כל כך הרבה אהבה וחום לתת ואין לי למי.
אני בן אדם מאוד חם, עם כל הסובבים אליי. אני תמיד חייבת להראות אהבה למי שאני אוהבת אותו. קרירות זה לא אני.
אני מודעת לזה שאני בסה"כ בת 17 ושהחיים עוד לפני ועוד אחווה התאהבות בחיים שלי,אבל אני כל כך מרגישה שאני מוכנה ובשלה לזה כבר. ותכלס זה מתסכל.
אבל איפה גם אפשר להכיר? זו גם בעיה בפני עצמה.
כי מועדונים אני לא מתחברת, בשכבה שלי בבית ספר כולם נראים לי מאוד ילדותיים ולא מעניינים ואם מישהו באמת מוצא חן בעיניי, הוא תפוס. אני גם לא עובדת בחופש כי אני צריכה ללמוד לפסיכומטרי ולכן אני מעדיפה לא לעבוד וללמוד...ככה שגם אם הייתי רוצה להכיר בעבודה, זה לא הולך.
אני רוצה להגיד שבאמת אני לא מחפשת את המישהו המושלם. אין לי ציפיות גבוהות מהבן זוג שלי כי כמו שאני לא מושלמת אני לא יכולה לדרוש את זה ממנו.
בסך הכל מחפשת אדם עם לב טוב שיכיל אותי,זה הכי הכי חשוב לי. שיראה נחמד כי בסך הכל משיכה זה דבר חשוב אבל לא העיקר. וכמובן שאינטיליגנציה מאוד עושה לי את זה אצל גבר.
אני כל כך מקווה שאצליח להיפתח ולמצוא את המישהו הזה...כי אני כל כך רוצה לאהוב ולהרגיש נאהבת.
אשמח לקבל עצות מבעלי נסיון, מה עושים? איך מגיעים לזה? מה אני עשיתי לא בסדר עד עכשיו?
תודה רבה רבה :)