אין לי מצב רוח בכלל אני כל יום חוזרת לבית בוכה ועצבנית על כולם

טוב תודה לכל מי שנכנס אני ממש אשמח לעזרה לא באלי להתמסכן אני לא ספרתי לאף אחד אין לי למי לפנות, אז בתקופה האחרונה מתחילת השנה 1.9 שחזרנן ללימודים אין לי מצב רוח בכלל אני כל יום חוזרת לבית בוכה ועצבנית על כולם, אין יום שלא בכיתי וזה ככה מתחילת השנה. שנה שעברה הייתי עם חבורת בנות אבל הן תמיד היו פוגעות בי ובחברה שלי שנקרא לה- מ׳ ובגלל זה אני ומ׳ התקרבנו ממש והיא נהפכה לבן אדם הכי קרוב אלי, לאט לאט התרחקנו מהחברות בנות שפגעו בנו וכשהתחלתי לספר לה דברים אישיים עלי היא החליטה להתרחק וניתקה איתי קשר בחופש הגדול בגלל טעות שעשיתי לא משהו חמור ביקשתי סליחה המון פעמים וזה היה כנראה תירוץ בשבילה לנתק איתי קשר . (ובגלל זה אני נסגרתי ואני לא מספרת לאף אחד כבר כלום ) אני נשארתי לבד בכיתה חדשה , בתחילת שנה ניסיתי להכיר ילדים אבל הם פשוט התנהגו אלי מגעיל והתעלמו ממני אז הפסקתי לנסות עד שילדה אחת חמודה התחברה אלי אבל לה יש את החברים שלה, בנוסף זה לא הבעיה היחידה מגיל קטן יש לי חרדות מלראות את אבא שלי הוא הכה פיזית ומילולית את אמא שלי היום הם גרושים אבל זה רודף אותי אף אחד תא יודע את זה וכנראה בגלל זה נהפכתי לבן אדם רגיש כל הזמן מעירים לי הערותואני לוקחת את זה קשה גם המצב הכלכלי בבית שלנו ושלמוע את אמא שלי אומרת כל יום אין כרגע כסף זה תמיד גורם לי לבכות ועושה לי רע יש ילדים שפשוט מתלוננים על זה שפעם אחת לא הביאו להם כסף ליציאות וכל זה אני לא יצאתי עם אנשים כבר מאז שהתחילה הקורונה לשום מקום כי לא באלי לבזבז כסף אני לא מבקשת שום דבר אבל כשאני מבקשת אז כל המשפחה מאשימה אותי שאני מבזבזת על שטויות אני באמת כבר לא מבקשת שום דבר לפעמים מתחשק לי איזה ג׳ינס יפה שראיתי אבל אני לא רוצה שזה יגרום לבעיות ושאמא שלי תהיה מותשת ותבזבז על שטויות וגם אין לי ביטחון עצמי משהו אני שטוחה ואני שחומה ואין לי את האף הכי יפה ואני לא הטעם של אף אחד אני גם הולכת לבית ספר בלי מצב רוח ואני לפעמים חושבת על מחשבות אובדניות אבל אני בחיים לא אעשה את זה אבל אני באמת מותשת כבר אני מוציאה על אמא שלי את העצבים שלי ואז היא אומרת שאני לא מעריכה שום דבר והיא צודקת אני באמת לא מסוגלת להעריך את מה שיש לי כבר ואני רק רוצה שהיא תראה את המאמץ שלי אני רוצה שמישהו ישים לב אלי אבל לאף אחד לא אכפת ממני אף פעם לא שמעתי מאמא שלי מחמאה או גורמת לי להרגיש טוב כל הזמן היא דןאגת רק לאחותי הקטנה ותמיד כשאני רבה איתה ובאלי לצאת לבחוץ בשביל לא להתעצבן היא נועלת עלי ואני מרגישה חנוקה ושאני בכלא ואני יודעת שהיא לא עושה את זה בכוונה רע ורק מדאגה אני אמרתי לה שבאלי רק לנשום אוויר ושאני אחזור אני רושמת את זה בדמעות למה אני מבין כולם חייבת להדפק מכל הבחינות באמת שזה פשוט לא פייר הכל מציף אותי ויש עוד דברים אבל אני חא אפרט אני לא יודעת אם ללכת לפסיכולוג כי המשפחה שלי לא מבינה בזה וחושבת שזה משהו מטומם וגם להוציא על זנ כסף לא באלי שהם יבזבזו על שטויות ואז יאשימו אותי שאני מפונקת מה אני יכולה כבר לעשות? ואיך אני הןלכת להגיד לאמא שלי?