עוד לא מצאת את הייעוד שלך בחיים
אהלן חבר'ה,
כמו שהכותרת ציינה, אני בן אדם מנתח ברמות. כל פעם אני חושב לעומק ומשתקע במחשבות שלי על החיים, על סיטואציות כאלה ואחרות, על מה לא. אפילו כשאני צופה בסרט או בסדרת טלוויזיה אני עם עצמי תוהה ומתחבט (פאקינג טלוויזיה...לא המציאות) וזה עושה לי רע - כמה אפשר לנתח כל דבר? אני חושב שגם חברים שלי קצת התרחקו ממני בגלל זה כי אני נובר ומכביד. רע לי עם זה ואני רוצה לשנות את זה.
ומהצד השני, כשאני מצליח להיות קליל ובזרימה, אני בן אדם ממש כיפי ומצחיק, באמת כיף להיות איתי. אבל הקטע האבסורד זה שאני מרגיש רייקנות אם אני לא חושב ומנתח. לדוגמא אם ניצא החבר'ה למסיבה או סתם נעשה ישיבה ויהיה כיף אני קצת אתבאס יום אחרי או כשאני אחזור הביתה ופשוט ארגיש רייקנות. זה לא קורה תמיד זה כמובן תלוי בסיטואציה אבל זה סוג של מחרפן אותי. אני לא מצליח לאורך זמן *רק* להנות עם חברים בלי לרצות לדבר עם החיים ולחשוב. משהו בי תמיד מחפש את ה''מעבר''.
עוד דוגמא, נגיד סתם הולכים לבית קפה בסופ''ש... בסדר פעם פעמיים יהיה צחוקים נדבר על איך עבר הסופ''ש נעביר חוויות, אבל מתישהו משהו בי פשוט רק רוצה לדבר על החיים ולחפש משמעות לכל דבר.
זה מחרפן אותי כי אני באמת סובל מכל המחשבות האלה לא מעט ומצד שני הן כאילו מי שאני ועושות אותי חי. אני פשוט לא יודע מה לעשות... וזה לא בהכרח שהמחשבות שלי טורדניות. כן, לפעמים אני נתקע על מחשבות כאלה ואחרות, אבל גם המון פעמים זה פשוט סתם עושה מחשבה על אירוע, עוד ניתוח על סיטואציה, עוד תהיה לגבי העתיד...כל מיני רנדומאליות כאלה שבאות והולכות.
מה עושים? =/
תודה, יוני.
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025