בעבר הייתי אדם חסר ביטחון, כלוא בקונספציות של איך החיים אמורי ליהיות, מאוד הססן, עם ערך עצמי נמוך.
כחלק מאקט הישרדותי, אני מניח, למדתי פשוט לשנות את עצמי, את ההתנהגויות שלי ואת האמונות שלי. השתחררתי מהמון כבלים שהחזיקו אותי במקום, גדלתי והתפתחתי, נהייתי מודע לעצמי מאוד, במיוחד לצדדים שפעם התביישתי בהם. הפכתי את חברבורותיי. היום אני אדם חזק עם ביטחון עצמי, שמכיר בחולשות שלו. אני מאוד ממוקד באיזון בין אלמנטים שונים בחיים שלי ובעצמי.
אבל בלי לשים לב עברתי תהליך התבגרות שכזה, לבד. עשיתי את זה מול ספרים, סרטונים, והרבה מחשבות בראש. הטמעתי הכל הסיטואציות בחיים בצורה שיטתית וכך השתנתי בעשר שנים האחרונות (וביוחד בארבע שנים האחרונות). הרכבתי לי מיינדסט שקצת חורג מהנוף. והיום - אני מרגיש נורא בודד.
יש לי המון תובנות אבל אני מרגיש שאף אחד לא מבין אותן או רוצה להבין אותן. לא המשפחה, לא ההורים. גם לא החברים שצברתי לאורך השנים (שלאורך הזמן גם התרחקנו אני והם בגלל החיים עצמם).
בת הזוג מבינה אותי אבל זה לא מספיק, במיוחד בגלל העובדה שאנחנו מכירים כבר 4 שנים ולפעמים אני מרגיש שאנחנו חושבים כמו בן אדם אחד. חוץ ממנה אין לי ידיד נפש שאני יכול לחלוק איתו את התהיות שלי היום ואת השקפת עולמי. במידה וכן מישהו מתעניין, מהר מאוד אני הופך למין מנטור. הכי גרוע זה שכשאני במצוקה אין אף אחד שם שיכול להבין ולעזור... ואז זה מחמיר עוד יותר את הרגשת הדוחק. אני מרגיש שאני משענת לאנשים אבל לי אין אף אחד להישען עליו.
אפשר לומר בצורה יותר מכוערת, שקצת קשה להודות בה, זה שאני מרגיש מפותח רגשית ואנליטית יותר מרוב האנשים. זה שילוב זקשה למצוא. מלבד שאני מרגיש קצת יהיר ושחצן, זה מונע ממני את המשענת שאני זקוק לה. אני מודה בצד הזה שלי, אני פשוט לא יודע מה לעשות עם זה.
והשאלה שלי היא: האם עוד מישהו מרגיש ככה? עשה תהליך דומה ומרגיש אותו דבר? טיפים של אלופים?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025