איך להגיב לחברה, בלי לפגוע בכבוד שלה!

אני לומדת בתיכון בכיתה י"ב. נכנסתי לתיכון שנה שעברה בתחילת כיתה י"א (לפני כן למדתי בתיכון אחר).

קצת לאחר שהתחלנו את הלימודים הבנתי שיש עוד ילדה בכיתה (גל קוראים לה) שלא יכולה להגיע לכיתה כי היא נמצאת בסיכון גבוהה והיא לא יכולה להדבק בקורונה.

בקבוצה של הכיתה ראיתי את המספר שלה ואיכשהו התחלנו להתכתב...
וככה במשך תקופה ארוכה מאוד היינו מתכתבות והיא הייתה מספרת לי מה היא עושה בבית ואני הייתי מספרת לה מה קורה בתיכון עם החברים ועם הלימודים... (עד שלמדנו דרך הזום...)
(היא גם פירטה לי על כל אחד מי היא ומה הוא... וכשדיברתי עם איתם הם היו נראים לי ממש טוב, אבל חשבתי על מה שהיא אמרה וזה הוריד לי מהם...)

היינו מתכתבות המון והייתי משתפת אותה ומספרת לה על הכל כדי שהיא לא תרגיש בודדה...

לקראת הבגרויות אמרו לה שהיא תצטרך לחזור לכיתה י"א אם היא לא הולכת לעשות את הבגרויות כי היא כמעט ולא הייתה בלימודים חוץ מהזמן שלמדנו דרך הזום.

יום אח"כ היא הגיעה לכיתה.
מאז הפכנו להיות חברות טובות!
ראיתי שהיא *מאוד* חכמה, יש לה שפה גבוהה והיא יכולה לעבור את הבגרויות מלקרוא את החומר פעם אחת (לאומתי שאני ממש ההפך יש לי 0.7 והשפה שלי לא גבוהה, השפת אם שלי היא אנגלית)

אהבתי אותה כי הרגשתי שיש לי כבר חברה טובה בכיתה (למרות שאני התחברתי ל*כל* הבנות בכיתה אני סגנון כזאת שמתחברת לכולם...) רק פה הרגשתי כאילו יש מישהו מאחורי שהיא תוכל לדבר איתי, לצחוק איתי, לצאת איתי...

למדתי להכיר בה שהיא אומרת הרבה פעמיים "כן" לדברים כמו אם שואלים בקבוצה של הכיתה "מי רוצה לצאת היום לים" אז היא אומרת "אני יכולה" למרות שהיא יודעת שהיא הולכת להבריז ו"יכול להיות" שבסוף היא תוכל לצאת (שזה כמעט ולא בטוח כי היא לא אוהבת לצאת עם הכיתה)

אני גם קלטתי בה שהיא מדברת מאוד שלילי על כל דבר היא מדברת שלילי והיא מורידה בדיבור שלה המון (המנהלת לפני כמה חודשיים קראה לי והתחילה לדבר איתי ואז כשהגענו לגל אז היא אמרה: "אני לא מבקשת שתפרדי ממנה אני רק רוצה שתסתכלי עליך מהצד ותגידי אם את באמת אותו הדבר כמו שהייתי לפני... כי כשאני מדברת איתך עכשיו את מדברת אליי מאוד נגדי ואת לא מוכנה לקבל ממני..."
לקחתי את העצה שלה והתסכלתי על הכל מהצד ובאמת ראיתי שזה נכון אני נסתי מידי פעם לשנות לה את הדעה אבל זה לא הלך... היא עמדה בשלה.

לפני כמה שבועות עשינו שבת יום הולדת לחברה וזמנו את כל החברים שלה והיא הייתה אחת מהן היא אמרה שתבוא אבל הבריזה לבסוף...

לפני שבועיים היה לחברה מכיתה י"ב של שנה שעברה (כשאני הייתי חדשה ולא הכרתי אף אחד) מסיבת יום הולדת וחברה שלי רצתה ללכת אני לא רציתי ללכת כי לא הכרתי אותה בכלל... הכרתי אותה רק בפנים והיא לא הייתה הבנאדם הכי נחמד בעולם, אז אמרתי לה שאני אלך (אצלי בלב זה היה כדי לעשות לה טוב כי לי לא היה שום סיבה ללכת...) בכיתה יום למחורת אמרתי לה שזה יהיה לי דיי מוזר אם אני אלך ליומולדת שלה... לא חשבתי על עצמי כאן אמרתי מהצד של ילדת היומולדת שלה לא יהיה נעים לראות אותי במסיבה שלה... (היא תמיד הייתה מסתכלת לכיוון שלי בסנוביות כזאת ואני לא סובלת אנשים כאלה...)
אז היא אמרה לי שזה בסדר שאני לא אבוא היא תמצא מישהו אחר ללכת איתו... והיא מצאה חבר מהכיתה ובאותו יום הוא היה ממש ממש חולה ולא יכל ללכת אז היא שאלה אותי אם אני אוכל ללכת איתה ואני אשן אצלה בלילה ונלך ללימודים יום לאחר מכן ביחד, אז כדי לעשות לה טוב אמרתי שאני אלך.
היה לי יום עמוס אני הייתי צריכה להגיש עבודה ענקית יום למחורת ולהכין מצגת של עוד פרוייקט לסיים עוד כמה עבודות פתוחות, בקיצור היה ממש ממש עמוס לי.
ובשעה 6 היא מתקשרת אליי (לא שמתי לב שהשעה עברה כל כך מהר...) ואז היא אומרת לי שבשעה 6:30 להיות בתחנה המרכזית ואין לי מושג איך אני מספיקה לסיים הכל ואז להיות ב 6:30 במרכזית אם לוקח לי חצי שעה להגיע לשם...?!
אמרתי לה שאני לא אספיק ובדיוק אז אמא שלי עוברת ואומרת לי שהיא תבוא לישון אצלינו כי היא לא רוצה שאנחנו נצא שתויות בשתיים עשרה בלילה לתל אביב (נסיעה של שעתיים) היא אמרה שהיא לא רוצה ואמא שלה גם לא רוצה. אז אמא שלי אמרה אותו דבר "גם אני לא רוצה שתסעיי בשתיים עשרה בלילה לתל אביב".
היא כתבה לי בהודעה שאני לא צריכה כל שניה להמציא לה תרוצים למה אני לא רוצה להגיע... ועוד כל מיני הודעות "מהממות" כאלה...
למרות שאני תכננתי לבוא אבל לא ללכת אליה הביתה אח"כ כי אמא שלי העדיפה שלא.
אמרתי לה שאני תכננתי לבוא אבל שלא תקבע לי עובדות כי אני ממש שונאת את זה!
ואח"כ כתבתי שאני ממש ממש לא מעוניינת לבוא עכשיו (ובסוף ההודעה כתבתי אל תעני לי עכשיו אני ממש לא רוצה להתעצבן כי אם אני מתעצבנת זה עד הסוף...)

יום אח"כ היא לא דיברה אליי אני פניתי אליה ואמרתי לה שתגיב לי על ההודעה שכתבתי אז היא אמרה שלא משנה ואז היא התרחקה ממני...

ככה במשך שבועיים אנחנו יותר מרוחקות אחת מהשנייה.
אתמול היא העלתה בסטורי שתי משפטים:
הראשון: "בכל פעם שתעלם לי אני אתרגל עוד קצת לבלעדיך עד שאאבד בך עיניין לחלוטין. אתה לא מרכז העולם שלי, אם אתה שקט מישהו אחר מרעיש"
ומתחת לזה היא כתבה: "מוקדש לכל אלה שחושבים שאפשר לשחק איתי"
השני: "אם הסתדרתי בלי בן אדם מסויים לפני שהכרת אותו, אין סיבה שלא תסתדר בעדיו גם אחריי"
ומתחת לזה היא כתבה: "פשוט יחזור להיות כמו שהיה לפני אז אל תשחקו איתי, פשוט לכו גם ככה לא אכפת לכם. העמדות פני האלו לא מחמיאות לכם"

~שכחתי לומר שהסטורי שלה חסום מכמעט כל התיכון חוץ מכמה בודדים ואנשים שהיא הכירה מבחוץ שלא הייתה אומרת להם את זה~
כמובן ידעתי שזה מוקדש לי ^_^
אז הגבתי לה על זה ושאלתי "זה מכוון אליי??" אז היא הגיבה "אם אף אחד לא הגיב לי על זה ואת היחידה כנראה שיש בזה משהו, את יודעת למה התכוונתי..."


יש לי כל כך הרבה להגיב לה על זה!!
אני כל כך לא בן אדם של מריבות, אני הכי לא בעולם!
אני תמיד מחייכת ושמחה צוחקת ומצחיקה אחרים, שומרת את הרגעים הקשיים שלי לעצמי כדי לא להכביד על אחרים, מנסה כמה שיותר לעשות טוב לאחרים ובאמת לא כאן בשביל לפגוע באף אחד!
ואז הוא אמר לי "לא רצינו לספר לך את זה בהתחלה, אבל היא רבה עם כולם כאן בכיתה ט' ו י' וככה היא חושבת שלריב זה טוב אז שתהנה לה"

היום כשנכנסתי לכיתה היא לא הייתה שם אבל אחד מאלה שצופים בסטורי שלה שאל אותי: "מה לעזאזל המשפטים שגל העלתה אתמול"
אמרתי שאני לא יודעת! כדי לא לפגוע בכבוד שלה!
אבל ראיתי שאחת שחברה שלה לא התיחסה אלי היום... אז הבנתי שכנראה היא דיברה עליי או משהו.

~עוד משהו שחשוב לי לומר, היום זה היום הראשון מתחילת כיתה י"א שאני מרגישה שטוב לי ושאני יכולה להיות עצמי - היום הבנתי שכל כך טוב לי בלעדיה!~

ההתיעצות שלי פה, היא:
מה להגיב לה?
איך להתנהג אליה? (אני לא רוצה לפגוע בכבוד שלה למרות שהיא פגעה בשלי...)
אם אתם יודעים לפי מה שסיפרתי איך אני "שיחקתי בה" אני אשמח לדעת!


תודה על הקריאה...!