אני באמת לא יודע מה לעשות, היא אדם מדהים, ומבריק, ואני נתתי ואתן את הנשמה שלי

אני אעשה את זה קצר וקולע. (או לפחות אנסה)

בשלוש שנים האחרונות התחלתי עם שלוש בנות, אני לא ממהר להתחיל עם בחורות, אבל כשיש מישהי שהיא וואו מבחינתי אני עושה את זה.

בשלושת הפעמים הכל היה מושלם, מדהים, ולא היה רגע שלא נהנתי... חוץ מזה ששלושתן היה משהו שפגע בהן קשה ומנע מהן להתקדם.

1. נאנסה רוב חיה, וזה היה בדיוק בתהליכים אחרי שהיא הצליחה להוציא את זה. הנשיקה הראשונה הייתה אחרי חודשיים, כי ידעתי כמה חשוב לה, אבל מפה לשם זה לא התקדם בכלל... וברגע שהעלתי לה שאולי אני אשב עם חברים שלה, כל פעם היא התחמקה, עד שאמרתי שלא באתי לשחק, מבין שקרה ואני תמיד בשבילה, אבל אם היא לא בנויה לקשר אז לא רלוונטי. היא עשתה חושבין והחליטה שהיא באמת לא במקום נפשי לקשר וככה דרכנו נפרדו.

2. הייתה לפני זה קצת שרלילה והחליטה להפסיק, לא הפריע לי בעליל כל הסיפור, רק שאחרי חודש איתי היא החליטה שבא לה שמירת נגיעה ולחזור בתשובה, אמרתי שאני אתמוך בה, אבל היא אמרה שהיא לא רוצה תמיכה אלא מישהו שישמור כי גם הוא רוצה לשמור, לא יכולתי להגיד שגם אני רוצה להתחייב לדרך חיים דתית, אז נפרדנו.

3. זה דווקא הקלה, ואני עכשיו התחלתי איתה, אנחנו חודש מדברים, הכל מדהים, באמת, אבל גיליתי ששבועיים לפני שהכרנו היא בדיוק נפרדה.

נכון שזה לא משהו קשוח, ואני לא מראה לה, אבל אני בלחץ בפנים, אני בלחץ שהקשר הזה יתמוטט שוב כי אני אהיה רק ריבאונד.
למשל גם איתה, היה דייט מושלם (זה היה השלישי), ישבנו כשהכל באמת מדהים, ואז כשניסיתי לנשק, היא אמרה שהיא עדיין פוחדת לתת למישהו את הלב ולהיפתח ככה. עבר מאז שבועיים וישבנו עוד... אני כבר לא סופר כמה פעמים, כמעט כל יום.

ושוב זה לא רק עניין של נשיקה, זה שהיא לא מרגישה בנוח לעשות שיחות טלפון אלא רק פנים אל פנים כי בטלפון זה אומר יותר מידי מחוייבות (?).
וזה לא שאני לוחץ אבל לא ראיתי אותה יומיים והתחלנו להתכתב והצעתי לה שאני אתקשר, והיא פשוט סירבה בגלל שזה מורכב.

אני באמת לא יודע מה לעשות, היא אדם מדהים, ומבריק, ואני נתתי ואתן את הנשמה שלי בשבילה אם היא תיתן לי, אבל הלחץ הזה, והקטע שכבר ראיתי את הדפוס הזה של: אני אמתין לך, שבסוף לא עבד. זה מפחיד ומדאיג.

עצות?

(בסוף קצר וקולע זה לא חחח)