הקשר עם אחי הגדול לעולם לא יהיה אותו הדבר

שלום,
אשמח לעזרה.
אני אנסה לסכם את זה בצורה הכי מפוקסת שאוכל:

* אמי עברה אירוע מוחי קשה מאוד בתחילת השנה. היא תלויה לחלוטין.
* מאז - אני מבקרת אותה המון, כמעט כל יום, וכך גם בן זוגי.
* אחי הגדול לא מבקר את אמי. כמעט בכלל. לא מתערבת לו, אבל אני לא מכבדת את זה וקשה לי להתחבר לאופן ההתנהגות שלו בסיטואציה הכל כך קשה הזאת.
* לאחי הגדול עומד להיוולד ילד ראשון.
* לאחרונה היחסים עם אחי הגדול עלו על שרטון. החלטתי להוריד פרופיל ופחות לשוחח איתו, משום שהוא התעלל בי נפשית לאורך כל התקופה וכל העומס של הביקורים נפל עליי (הייתי מבקרת את אמי 3-4 פעמים בשבוע, כאשר הוא היה מבקר פעם בשבוע).

* ההתעללות הנפשית היתה מתבטאת כך:
- היה מקטין אותי (״אני לא רואה אותך ממטר״ וכדומה).
- עוקב אחריי (היה מתקשר לאבא שלי לשאול אם דיברתי איתו היום, אחרי שאמרתי לו שאני לא מסוגלת לשוחח בפלאפון כי אני לא מרגישה טוב, מה לעשות - לא רציתי לשוחח איתו) - זה נקרא קנאה חולנית.
- קיצוניות בין אהבה לשנאה.
- ביקורת בלתי פוסקת.
- תמיד נותן את התחושה שזו בעיה שלי שאני נפגעת בכלל.
- היה תמיד מנסה לבודד אותי מהמשפחה המורחבת, שלא איעזר בהם בסיטואציה, שאתמודד עם הכל לבד.

* כל פעם הוא היה מבטיח שיבקר את אמא יותר ויוריד עומס מכולם, אבל תמיד היה מגיע רק פעם בשבוע בטענה ש: ״אשתו צריכה אותו לידו כי היא מצוננת, אשתו רוצה להצטלם בים, אשתו ואשתו ואשתו, והילד והילד והילד״ - והרגשתי שזה מתחיל להיות דפוס שחוזר על עצמו על מנת להימנע מהסיטואציה ולא הצלחתי להתחבר לזה.
* הוא בעצמו הודה בפניי ואמר לי ש: ״הוא לא מעוניין להתמודד עם הסיטואציה, והיה מעדיף אם הדברים היו נפתרים כמו קסם״.
* בשבועיים האחרונים הורדתי פרופיל עד שהוא התחיל להשתגע עליי וקרא לי: ״מנוולת״ ואמר ש״הוא לא רואה אותי ממטר״.
* אני מרגישה שהוא לא מעריך בכלל את כל מה שעשיתי בשנה הזאת ואני מרגישה ממש נורא עם זה (וברור שאמרתי לו את זה, לא אכפת לו)- נוסף על כך שהוא ניבל את פיו ואני מעולם לא קיללתי אותו בשום ריב שהיה לנו בתקופה הזאת. אבל זה היה הקש ששבר את גב הגמל.

* שורה תחתונה -
- בקרוב הילד הראשון שלו יוולד.
- יש לי תחושה שיש לו ציפיה שאגיע לברית.
- אני לא מרגישה שאני מסוגלת לשמוח בכלל בשום סיטואציה, בטח שלא להגיע לברית עם הקורונה והכל.
- אבל מעבר לכך - אני לא מרגישה שאני חייבת להגיע לברית.
- בטח שלא רוצה להוציא על אח שלי כספים שאין לי (ירדתי לחצי משרה בכלל מה שקרה לאמא, אח שלי כמובן ממשיך בשלו).
- הוא אפילו לא ביקש סליחה שקרא לי ״מנוולת״ אחרי שאני דואגת לאמא שלו כבר שנה. מעבר לכך שגם אמר לי שהוא ״לא רואה אותי ממטר״ שזה סופר פוגע וזה הדבר הכי נוראי שהוא יכל לומר בסיטואציה.
- למה שאני אלך לברית עם כך? למה שבכלל אהיה איתו בקשר אם במצב הכי קשה בחיים שלי הוא מתעלל בי ככה? זה מה שצריך להיות בחיים האלה? ״משפחה בכל מחיר?״ - אם זה כולל שאני אמות בדרך בגלל מצב נפשי נוראי שישפיע עליי ויעשה לי מחלות פיזיות - מה זה שווה לי?

מה דעתכם?
אשמח לעזרה. אני רוצה לנתק איתו קשר לגמרי. ולהיות איתו בקשר רק לעניינים פורמליים של ההורים וזהו.
לא רוצה לראות אותו. לא רוצה להשקיע בו. לא רוצה להמשיך לקבל ממנו אלימות מילולית, ויש שיגיעו שזו גם המערכה הראשונה של האלימות הפיזית.
אני פוחדת.
מה אתם אומרים?