בס"ד.
אני רושמת ויורדות לי תוך כדי דמעות. אני כ"כ נכשלתי במובן של לחיות חיים טובים ואיכותיים. אני בת 30, ומרגישה שאיבדתי הכל. אני בדיכאון זה ברור לגמרי. אני לא מתקשרת עם הסביבה, התפרצויות, אפילו כלפי האחיין שלי. לא הייתי מסוגלת לראות אותו. מצבי רוח עולים ויורדים. לרוב אני למטה. אני באמת חסרת אונים. זה או כדורים נגד דיכאון או כלום. טופלתי בעבר, ואני בלי היום. הקריסה היא קשה מנשוא. מה עשה לי אחיין שלי שאני מאוהבת בו, שהוא צריך לספוג חוסר יציבות מהדודה הדפוקה שלו. אחותי הקטנה נשואה, ואני מבפנים מקנאה בה בעוצמות, פשוט רקובה מהשורש. נותרתי לבד בבית, בלי יכולת לצאת לעבוד, אין חברות רווקות, אין שאיפות. הכל עומד במקום. אבל הזמן ממשיך ללכת.
הביטויים של הים שלי הם כ"כ רבים ולא סבירים. יש לי אמונה בבורא עולם, מפחדת לאבד גם אותה. איך אתחתן, איך אביא לעולם ילדים, שאני לא יציבה נפשית. מרגישה שנדפקתי חזק בחיים. מנסה להסתכל על הטוב, והוא לא מספיק כדי שאני אקום בבוקר מהמיטה. תעזרו לי
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות