למה אנשים כל כך מזלזלים בגילי הצעיר?

היי אני אבישג ואני בת 16 (אוטוטו)
אני נראית סביבות גיל ה20 והמון אנשים מופתעים כששומעים את גילי הצעיר, אני בכיתה י
בבית ספר סוג של אקסטרני ככה שזאת לא בדיוק מסגרת לימודית רגילה ולא כל יום, אני עובדת כברמנית בעבודות מזדמנות, ( בבר אני לא בדיוק מספרת בת כמה אני ) ומלצרית,
אם זה משנה אני לא נוגעת באלכוהל, לא בחברה ולא בעבודה , אולי לפעמים ממש טיפה ( צ'ייסר )
אני עצמאית בהרבה תחומים, חשבתי לעבור לגור לבד אבל כרגע זה לא רלוונטי כי פשוט יהיה לי משעמם, אני לא מוקפת חברים, יש לי חברים וחברות בטווח גילי, אבל לא הרבה , ויש לי גם חברים וחברות שהם יותר גדולים ממני 21-23 , שוב עם כולם אני לא בקשר יומיומי כי זאת אני, כשהייתי קטנה יותר והתחילה הקורונה היא נורא שינתה אותי בהרבה מובנים כי אז גם בכלל הייתי בודדה מבחינה חברתית, וגם מבחינה רגשית, פתאום אין בית ספר, אין ילדים בגילי, אין אנשים, הרבה דברים נופלים עליי בבית, אז כן הקורונה ביגרה אותי המון!! וכשאני אומרת המון מרגיש לי שלפני זה הייתי ילדה עם פוטנציאל לא ממוש ואז התחילה הקורונה שמרגישה לי כאילו הייתה לפני שלוש - ארבע שנים , ואז באמת התחילה הקורונה והכרתי בחור, אהבה ראשונה (בשבילי לפחות ) , אני 14 שאומרת 15 הוא 21 וכן ברור שהפריע הגילאים , אבל תמיד אהבתי גדולים ממני , אולי תסביך אב , אולי כי הרגשתי שכולם לידי קטנוניים ואני "הבוגרת" תמיד אהבתי גדולים ממני בקיצור , גם במשיכה , ואז התחיל מה שהתחיל , גם לו הפריע הגיל , ולאו דווקא אני , הוא תמיד הצטער שאני לא גדולה , ולא בגילו , ובגלל זה זה גם נגמר , זה לא היה ניצול , מי שמנצל מזיין ושם זין על הגיל , פה לא היה את זה , פה הוא הרגיש לא בסדר כשמישהו אחרי צבא עם ילדה בת 15 ובגלל זה זה לא הסתדר וקיבלתי את זה בהבנה רבה , אבל נורא כאב לי , אולי בעצם עד היום , לא משנה היה טוב וטוב שנגמר, אגב עם הזמן שהיינו "ביחד" גם אני חגגתי יום הולדת 15 , מבחינתו 16 וגדלתי עם הזמן וגם הוא, ואמא שלי ידעה מהעניין,
לא הסתרתי מעולם,
נקסט
ואז נגמרה הקורונה חזרנו למסגרות ואני שלא כל כך הסתדרתי במסגרות בחיי לא לקחתי את זה כל כך טוב כי שנה פלוס כשהרגשתי בת 20 בסדר יום שלי פתאום לחזור להיות ילדה בת 15 בכיתה ט הייתה מכה קשה עבורי, גם מבחינה חברתית פתאום לחזור לשכבה לילדים בני 15 , וקיבלתי את זה קשה מאוד עם עוד כמה משברים בבית ומחוץ לבית הספר, גם משבר האהבה , החלטתי שדי, שקצת נמאס, קצת הרבה, ולקחתי כדורים, התמודדתי עם הרבה יותר דברים קשים בחיים, אבל פה החלטתי שדי, וזה נגמר באשפוז, אני לא אובדנית זאת הייתה מעידה, וכן קל מאוד לשפוט מעשה שכזה שבטח לא "בוגר" אבל וואלה גם כשאני שומעת דברים כאלה אני אומרת, טיפשים, אבל כל מעשה בפניו ונכבד את זה,
לגבי מה עברתי בחיים אני לא הולכת לספר כאן הכל וזה גם לא מעניין, אני לא באה להגיד שעברתי הרבה בחיים כי זה לא משהו להשוויץ בו, ואני גם לא באה להגיד שלא עברתי הרבה בחיים, או שכן כי זה פשוט לא קשור למי שאני ולבגרות כולשהי,
אני לא חושבת שבן אדם בגרותו נמדדת לפי מה שעבר בחיים אף על פי שזה מוסיף אבל זה ממש לא קשור, אני לא מאמינה במושג "בוגרת לגילה" כי מה זה גיל בעצם? גיל זה פשוט כמה עניינים בירקורטים, ושנת לידה אני מאמינה שיש אנשים בני 20 שבאופי שלהם הם יותר דומים ל40 ואני מאמינה שיש אנשים בני 30 שהאופי שלהם קרוב לגיל 16 תלוי בן אדם תלוי התנהגות, מעבר לזה גם אני עצמי מזלזלת בגיל זאת אומרת שאני לא מתעסקת במה שהרבה מבנות גילי מתעסקות ולא כי זה לא מעניין אותי ואני הבוגרת והמוצלחת והכל, לא! , כי פשוט זה דברים שעניינו אותי בגיל צעיר יותר 12-13 אז תלוי בן אדם,
אני מקועקעת ולמה אני אומרת את זה? כי בדרך כלל יש לנו נטייה בחברה, וגם לי להסתכל על ילדים מקוקעים כ"מנסים להיות גדולים" או כהחלטה טיפשית שיתחרטו עליה,
עכשיו לי יש שלושה קעקועים, שיכול מאוד להיות שאתחרט עליהם ויכול להיות שלא, אני לא בעד להתקעקע בגיל צעיר , אבל מצד שני כוסואומו חיים פעם אחת וכל יום הוא מתנה בפניי עצמו וצריך לנצל את זה, כי כשאני לקחתי כדורים אז אומנם לא מתתי, אבל הרבה דברים מתו בי והגישה שלי להרבה דברים השתנתה, זאצ אומרת שפעם הייתי לוקחת יותר ללב בהרבה, היום אני גם לוקחת ללב אבל ממש בקטנה, ואז הייתי לחוצה, היום אני די אדישה, הרי דברים שקורים עכשיו, ונכון שהם כואבים בגיל 20 לא יעניינו, ואני לא חושבת שאני הכי בוגרת אני פשוט חושבת שיש לי חוכמת חיים, כשנולדתי איתה, כי מגיל מאוד צעיר אני פיקחת ואחראית שמבינה את ההשלכות למעשים, ויודעת לבחור בדרך הנכונה,( לא תמיד , כולנו טועים) ואני כן חושבת שגם הטעויות שלי בונות אותי ובגיל 20 השאיפות שלי גם יהיו אחרות ממה שאני רואה אצל חברות שלי שבנות 20 ,
עוד משהו שחשוב לי לציין, אני נכנסת ל"מקומות של גדולים" ואני ממש לא באה להשוויץ בזה עם קצת ביטחון הכל אפשרי, אבל זאת אומרת אני רואה עולם, אני רואה דברים שמה לעשות בגילי, הרוב לא רואים , אז יכול להוות שאתחרט על הדבירם שאני רואה עכשיו, וסביר להניח שבגיל 20 הם לא יעניינו אותי, אבל עכשיו זאת השאיפה וגם תלוי בתקופה, תקופה שיותר תקופה שפחות, אבל הכל עובר,
לפעמים אני לא יוצאת בכלל כל הסופש, לפעמים אני במועדונים ולפעמים בבאולינג או דברים שנחשבים של "ילדים" ( שטויות אין דבר כזה של ילדים או לא)
גם מבחינה פוליטית תמיד הבעתי את דעתי והייתי מודעת מגיל 10 אולי, והרב האנשים שאני מכירה בקושי יידעים מי ראש הממשלה וזה גם לא מעניין אותם, בחברת גילי אני נחשבת ה"זקנה" זאתי עם החוכמת חיים וממש קשישה, ומבחינת אנשים מבוגרים יותר אני נחשבת ילדה עם שכל, ו"בוגרת לגילה" מבחינת אנשים ממש מבוגרים (הורים וכאלה) אני נחשבת ילדה בוגרת וחכמה,
עכשיו אני מודעת לעצמי וגם למראה שלי,
יש לי ביטחון עצמי, זה מה שאני משדרת, גם אם לא תמיד יש לי, ואני כן חושבת שחשוב לשדר כלפי חוץ שהכל טוב ויפה ורק אז להיפתח, בנות בגילי לרוב שונאות אותי, מקנאה בעיקר, כי אני נראית כלפי חוץ מצליחה, גם אם לא תמיד, ואף אחד גם חוץ מממש קרובים לא יודע על הניסיון האובדני , זה לא משהו שאני משתפת ביומיום שלי, זה לא חלד ממי שאני, זאת אומרת כן אבל אני עדיין מדחיקה אולי בשלב יותר מאוחר בחיים אהיה פתוחה עם זה, כרגע זה עוד טרי, אני בטוחה כשאגדל אני אתחרט על כמה דברים שעכשיו מתקיימים, או על הסגנון דיבור או על האומץ וכל מיני, אני בטוחה שאתבגר עוד, שאחווה עוד, שמה לעשות יגיעו דברים שרק עם הגיל מגיעים, צבא ומערכות יחסים וכל מיני, אבל כן מגדירה את עצמי שונה, מיוחדת, מוזרה, אני מוזרה , בחברה אני לא רגילה, לגבי מערכות יחסים לא יפריע לי לצאת עם גבר שגדול ממני בכמה שנים 21-23 אבל יפריע לי שלמי שאיתי לא מפריע הגיל, זה מעיד על משהו, על ניצול אולי או על חוסר הצלחה עם בנות גילו, או על ילדותיות, אבל אני כן מאמינה שאחד ל... גם אם יפריע לו הגיל שלי, עליי הוא יתפשר כי משיכה כנראה תהיה כי מה לעשות אני נראית גדולה וזאת עובדה, גם אם הייתי הכי טיפשה, מבחינת מראה אני פשוט נראית גדולה , וזהו סתם לפרוק, מה אתם חושבים עליי?