כיצד להתמודד עם מחשבה שהילדים שלי הרסו לי את החיים?

אני מרגישה שאני איבדתי את עצמי, שאני נמצאת בדרך של הרס עצמי ולא רואה מוצא בה.
אני בת 30, נשואה כבר כ-10 שנים, עם שני ילדים בני 3.5 ו-1.5.
החיים היו נראים מושלמים, עד שנולדו לנו ילדים.
לאחר לידת הילדה הבכורה עוד הצלחנו לשמור על זוגיות, במידת האפשר, כי הייתה עזרה מההורים. זו הסיבה שהחלטנו להביא ילד שני, בשביל ש"הגדולה לא תגדל לבד" וגם כי עם העזרה זה לא היה נראה כל כך נורא.
לאחר לידת הילד השני החיים שלי הפכו לסיוט. מאותו היום, כבר כשנה וחצי, לא היה לנו יום אחד בלי ילדים, 24 שעות, לילה אחד עם שינה בלי להתעורר לפחות 3 פעמים במהלכו, במקרה הטוב. כל החיים שלנו נהיו רק סביב ילדים. להפתעתי, העזרה נהייתה אפילו פחות ממה שהייתה כשהייינו רק עם ילדה אחת. וכך פשוט נשארו לבד.
אני נמצאת בהתמוטטות עצבים. אני כבר לא יכולה לשמוע בכי של ילדים. קשה לי להימצא בחברתם. אני אפילו לא מתגעגעת אליהם כאשר הם לא בקרבתי, כי אני יודעת שעכשיו הם יחזרו ושוב האחריות עליהם תיפול עליי, ואני כבר לא יכולה לשאת אותה.
היחסים עם בעלי ירדו לטמיון. אנחנו לא ישנים יחד כבר חודשים, שנים אפילו. כל ההתעסקות שלנו היא רק סביב ילדים. לא מדברים אפילו מעבר לנושא זה. בזמן אחרון בכל הזדמנות אני מנסה "להפיל" עליו את הילדים בזמן שאני עסוקה בלארגן את הדברים מסביב, והוא כמובן מתעייף מזה עוד יותר ולא נשאר לו כבר כוחות אפילו אלי.
לצערי כל השנים האלו הוא היה הכל בשבילי, אבא, אמא, חבר, חברה.. אין לי אף אחד חוץ ממנו. וכאשר איבדתי אותו – איבדתי הכל.
כתוצאה מכך בתקופה האחרונה ממש התמכרתי לאלכוהול, כי מרגיש לי שזה הוא הדבר היחידי שיכול להרגיע אותי, נטו לאותו הרגע, עד מחר, ואז הכל חוזר חלילה. אני שותה כל יום, בעיקר בערבים, לבד עם עצמי. מעשנת הרבה יותר ממה שעישנתי פעם, פתאום אני גם מרגישה המון כאבים בגופי, עליתי במשקל. מרגישה שאין לי שליטה בעצמי. שאני פשוט מנסה לשרוד כל יום מחדש.
אני בעיקר מרגישה נורא בודדה. שאין אף אחד שאפשר לפרוק לו, לדבר איתו, שיוכל להבין אותי ולתמוך בי. כידוע.. לכל אחד יש את הבעיות שלו, והילדים שלו..
אני מבינה שהכל זמני, והתקופה עם הילדים הקטנים תחלוף. רק מה שמתסכל אותי זה איפה אנחנו נהיה אחרי התקופה הזו. איפה אני יהיה מבחינת המצב הנפשי והבריאותי.. את הזוגיות כבר בטוח לא נוכל להחזיר למה שהייתה קודם.. המועקה הזאת לא נותנת לי מנוח..