היא משפילה אותי, חוטף קללות, התפרצויות זלזול וחוסר כבוד ותמיד אני אשם בהכל

שלום לכם.

אני נמצא בקשר מזה שנה וחצי, יש לציין רוב הקשרים שלי בעבר היו ארוכים .. 3 שנים ומעלה ככה שאני לא נוהג לקפוץ מקשר לקשר וכשאני נכנס אל תוך קשר מסויים זה אחרי שאני בטוח או לפחות כך נראה לי בבנאדם שאיתו התחלתי לצאת ולרוב זה עבד לי.
רוב הקשרים שלי התנהלו בצורה טובה, ישרה כנה ובחלקן אפילו גרתי עם הבחורה.

המערכות יחסים שלי בדרך כלל נגמרו בצורה יחסית טובה, שכל אחד המשיך לדרכו שלו ללא בעיות מיותרות.

ובכל זאת, לפני שנה וחצי הכרתי בחורה באמצע שנות העשרים לחיה היא נראת טוב מאוד לטעמי, מתאמת שומרת על עצמה וכך גם אני. האמת שלראות עיניי זאת הבחורה הכי יפה שיצאתי איתה.

אין לי דרך מאיפה להתחיל לתאר את השנה וחצי האלה. לצד דברים ממש טובים ורגעים של אושר גדולים מאוד ואהבה חזרה חווינו גם הרבה ירידות מאוד גדולות

אבל עיקר הדבר שאני רוצה לדבר עליו זה בעיה מאוד גדולה שיש לי איתה בחיי היומיום. קרו הרבה מאוד דברים, אפשר לכתוב ספר על כל מה שעברנו באמת בפן השלילי אבל בסופו של דבר הבעיה המרכזית שלי במערכת יחסים הזהו היא כזו:

הבחורה בקצרה סובלת לפי דעתי מהתפרצויות זעם. מה זאת אומרת? זאת אומרת שאחרי שנה וחצי _(וזה משהו שהתפתח עם הזמן ולאורך זמן ורק עלה בכמה רמות עם הזמן) בכל פעם שמתעורר איזה ויכוח בינינו , אי הסכמות או דעות שונות הטונים שלה מיד עולים, מילא אם הטונים היו עולים. כמובן שזה משהו שנבנה עם הזמן וניהיה רק חמור יותר (אני גולש להווה) הטונים עולים, מתחילים מילים ממש מגעילות, השמצות של אפס,קמצן,חתיכת מגעיל וכו. בהתחלה הייתי בולע את זה. אבל לאט לאט נמאס לי פשוט והייתי מגיב לה בצורה דומה בחזרה על מנת להראות לה כמה זה פוגע. חלילה ואני אגיב לה על כך שהיא מדברת אלי ככה (אגב זה ממש לא פרופורציונלי ביחס לויכוחים) והיא מתחילה להתפרץ ממש. לקלל אותי, לאיים עלי, לצרוח ... היו מקרים שזה היה קורה בפומבי, היא הייתה צורחת הייתה מקללת הייתה ממש משתוללת לפעמים ישר בוכה אחר כך ואז שוב מקללת עושה תנועות עם הידיים, וכל זה בזמן שהיא אומרת לי שאני מביא אותה למקומות האלה, כשאני אומר לה איך זה שאת אף פעם לא גורמת לי להתנהג ככה, אנחנו אנשים בוגרים שאמורים לשלוט על העצבים שלנו, היא אומרת לי שהיא לא עושה לי מה שאני עושה לה. כמובן אחרי כל ויכוח או ריב כזה, יש פיצוץ, פיצוץ אומר שלא מדברים עכשיו (היא לרוב חוסמת אותי גם לשבוע שבועיים שלוש וכך מתוך השנה וחצי האלה בערך 4-5 חודש אני מבלה רק בחסימות) ואז אחרי שהיא חוזרת לעצמה,מתגעגעת או לא יודע מה היא קודם כל מאשימה אותי בהכל, שאני אשם שאני מביא אותה למקומות האלה שאני לא בסדר. תמיד אני צריך להתנצל. תמיד אני לא בסדר ומביא אותה לשם ובחיים לא היה לה מישהו (למרות שזה לא נכון) שהיא התפרצה והתעצבנה עליו ברמות האלה ככה שאני אשם. (למרות שבעבר שמעתי שהיא לא פעם עשתה את זה עם בני זוג בעבר שלה)

חשוב לציין, הבחורה באמצע שנות העשרים, עברה בערך 6 קשרים, מלבד המערכת יחסים הראשונה שלה שנמשכה גם כן שנה וחצי, היא לא החזיקה עם אף אחד מעל למספר חודשים, זאת אומרת חצי שנה ומטה. כולם כמובן אשמים כולם לא בסדר כולם היו מטומטמים ורק היא תמיד בסדר.

האמת היא ששקלתי לברוח כמה פעמים, אבל בסופו של דבר לאחר כמה שבועות של כל נתק כזה אחרי פיצוץ שתיארתי למעלה חזרנו, אני סמרטוט, היא סרמטוט ... בעיקר אני שסופג השפלות כאלה וחוזר איכשו, לא דרך רדיפות ... זה פשוט קורה.

בסופו של דבר החלטנו שהולכים לטיפול זוגי, בגלל שבאמת הנה כל זה קורה ועדיין אנחנו נמצאים במקום הזה ביחד ... הלכתי איתה לחודשיים של טיפולים, והאמת שגם לא חסכתי בכסף, ולא משנה כמה אנחנו הולכים, בעודי מנסה להקשיב להשכיל וללמוד היא כאילו נכנס לה באוזן אחת יוצא מהשניה, המטפל מבקש ממנה משהו, ומבחינתי לפחות או שחסרה לה האינטיליגנציה או שהיא לוקה במודעות עצמית או שיש איזו בעיה אחרת שהיא פשוט מסננת אבל ממש המוח שלה מסנן גם אם זה רמזים עבים מבעל מקצוע על נקודות לשיפור. הולכים לטיפול. לא עובר יום יומיים, ויכוח סתמי ושגרתי שיכל להסגר בעשר דקות, הופך לפיצוץ, קללות,איומים השמצות.

היא ממש מתהפכת בצורה מהירה וקיצונית. יום אחד הכל בסדר ואנחנו על גג העולם ונהנים ויום למחורת משהו לא מתאים לה, מתעורר איזה ויכוח כי בכל זאת יש גם אותי בקשר ומותר לי להגיד לא לפעמים או לרצות משהו אחר, ואם זה לא מתאים לה או אם היא מרגישה שאני מתווכח איתה סתם (לדעתה) בום פיצוץ.

כמובן שביטלתי את הפגישות יעוץ ... כי אני מרגיש שלאחר חודשיים, היא לא ממש עושה משהו עם העצות של בעל המקצוע, היא לא מיישמת. ומעבר לכך, כרגיל היא מאשימה אותי בכל דבר. לא זכור לי יותר מפעמיים, לאחר אינספור פיצוצים ונתקים שהיא לקחה אחריות מסויימת על מעשיה, מבחינתה אני אשם, אשם בזה שהיא רבה עם כל החברות שלה, אשם במצב, אשם בפיצוץ עוד שניה אני אהיה אשם בזה שהיא נושמת.

לאחר שנה וחצי, והאמת שזה משהו שמתבשל בתוכי כי יכול להיות שנשארתי המון מעבר לרצוי בזוגיות הזו ולא שמתי אותה במקומה (שוב מעולם לא היה לי בחורה שככה התייחסה או דיברה אלי אז לא ידעתי יותר מידי מה לעשות באותו הרגע הייתי אובד עצות) התחלתי בחודש האחרון, לאחר אין ספור פעמים שאני רואה שלא משנה כמה אני משתדל ושוב אני לא מושלם באמת שלא גם לי יש את הקטעים שלי, היא ממשיכה להשפיל אותי ולקלל אותי כאילו זה בשגרה ואז להאשים אותי התחלתי להרגיש בחודש האחרון קצת ריחוק ממנה, לא הלכתי עם בחורות אחרות, לא חיפשתי שום דבר אחר מהצד, אבל פתאום דברים שהיא אומרת לי (ושוב זה משהו ששנה וחצי לא קרה לא משנה מה עברנו) לא כאלה מעניינים אותי, היא מדברת אלי בטלפון ואני מפספס דברים לא מקשיב לה מתעסק בדברים אחרים תוך כדי.
אתם יכולים להגיד שאני לא אוהב אותה ואולי כבר מכל הבלאגן נהייתי גם קצת אובססיבי אבל הנה עכשיו שוב קרה הפיצוץ הזה, שוב קללות שוב התפרצות של ממש דרך הודעות בטלפון ושוב חסימה בכל מקום ואי לקיחת אחריות במקום להרגיש הקלה מסויימת הכל מרגיש לי חרא.

אני לא יוצא מגדרי עכשיו, אני לא בשברון מצד אחד, אבל זה יגיע אני כבר למוד ניסיון איתה לאחר כמה ימים כאלה של נתק.

יש עוד מלא דברים שעברנו, אבל שורה תחתונה אני נמצא כמו שרשמתי עם בחורה, שמתפרצת עלי ללא הבחנה ולא לוקחת אחריות או מתנצלת אפילו על שום דבר ומאשימה אותי בכל מה שקורה לה וכל הריבים שלנו הם עלי מבחינתה. כמה שאני מדבר איתה מנסה לגרום לה להבין להשתנות מנסה לגרום לה לקבל קצת מודעות עצמית לא עוזרים. שוב אני לא מושלם אני יודע, אבל אני מתנצל כשצריך, אני מנסה אחרי ויכוח במידה והרוחות עולים להניח לזה לכמה שעות ואז לדבר וללא הועיל.

אני ממש כבר מיואש מכל המצב הזה, אין עם מי לדבר, שוב חסום למשך שבועות אני לא טיפוס שעכשיו יצא לבלות או יטרוף תעולם ולא אלך לשבת בסלון של בחורה אחרת ומצד שני אני לא יודע מה אני מרגיש כאילו כבר הייתי בסיפור הזה כל כך הרבה פעמים.

חשבתי אולי ללכת ליעוץ זוגי יעזור, הלכתי תחת מסוואה שכמובן אני צריך טיפול ואני לא בסדר לטענתה כי ידעתי שבשום דרך אחרת היא לא תסכים ללכת, חשבתי אולי המיעץ יקלוט אותה ואכן הוא קלט ויעזור לה, יעזור לי לעזור לה כי אני לא יודע איך לעשות איתה את הדברים אחרת, אבל גם שם היא מפספסת, מפספסת שהיא צריכה לעשות משהו עם עצמה, להרגע, שהיא מאוד מתוחה, ושאני רק הטריגר לכך בתור הבנאדם הכי קרוב אליה אבל העצבים והמתח הפנימי שלה זה משהו שאצלה.

יש לציין הבחורה סובלת, ממחלה מסוימת ... לא מסוכנת חלילה, אבל יכול להיות שיש לה קשר ישיר לעצבים שלה ולמתחים הפנימיים כך לפחות גם אמר המייעץ, הוא אמר לי שאני בתור הגבר, הבנאדם הפחות רגיש צריך ללכת לקרתה ולהתפשר איתה כי היא מאוד רגישה. השאלה היא איפה נחצה כאן הגבול שהבחורה כל הזמן מתנהגת אלי בצורה כזו, מקללת אותי ומשפילה על כל ויכוח ולא מנהלת דו שיח ללא התפרצויות וקללות ואז מתנתקת לכמה שבועות.

לצד כל זה יש המון רגעים טובים, תחשבו שאין לי אופציות אבל דווקא יש לי אני בחור מתאמן ולא חסר לי כלום. אבל באמת שבתוך כל הדבר הזה ראיתי צד אצלה מאוד טוב שיכולתי לרצות בתור אישה לחיים, היא אשת בית, היא מפנקת היא דואגת יש לה המון נתינה, היא לא שותה לא מעשנת לא יוצאת למסיבות ואני יכול לפרט המון דברים טובים בה אבל לצד כל זה ההתפרצויות הנתקים החוסר לקיחת אחריות זה דופק לי את המוח ואת הקשר ומילא אם הייתי מרגיש ממנה צעד, צעד קטן לכיוון המודעות העצמית שלה, אבל גם זה אין יש רק "אתה אשם בזה שאני גם נושמת תכף".

חשבתי וניסיתי בהמון דרכים איך לגרום לה למודעות עצמית, איך לגרום לה לבוא להתחרט להתנצל להבין שהיא טועה שהיא לא מושלמת אבל בכל דרך שניסיתי גם דרך יעוץ זוגי לא הצלחתי, היא לא מצליחה להחזיק בחברויות ארוכות, היא לא מצליחה להחזיק בקשרים ארוכים אבל כולם אשמים לה. היא רואה רק את הצד שלה בכל סיפור, לרמה שאני מרגיש שזה פסיכולוגי.

יש לציין מעבר למחלה שהיא סובלת ממנה אביה נפטר גם לפני כמה שנים ואני בטוח שזה לא מוסיף טוב לעניין.

אני מיואש כבר אני לא יודע מה לעשות, אני בחור מתאמן אני חרוץ אני עובד קשה לפרנסתי אני הכל.


אתן לכם רק דוגמא קטנה, היינו אמורים לעבור לגור ביחד, באותו יום שבעל הדירה היה אמור לבוא לפה לסגור איתנו, התעורר איזה ויכוח בינינו היא התפוצצה עלי. חסמה אותי ולא ענתה לטלפון בזמן שאני עם בעל הדירה על הקו, לא יודע מה להגיד לו ... היא הייתה מודעת לזה כמובן, אבל לא עניין אותה כי היא הייתה בתהליכו של התפרצות זעם ועצבים שהיא לא ראתה שום דבר מעבר למשל.

אני גם חושש לעבור לגור איתה, שהיא לא תדקור אותי איזה יום באמת או תמרר לי את החיים עם הקללות האלה ותתעלל בי ותאשים אותי אחר כך בהכל .. לא יכול להיות שאני אשם הרי תמיד נכון ? חחח ... מילא הייתה מודעת לעצמה זה צעד ראשון אבל גם זה לא. ומעבר לזה היא לא יציבה בעבודות שלה, היא חולת קניות וכל הזמן מבלה באתרי קניות ומוסיפה דברים "לעגלה" היא חיה אצל אמא שלה לא מצליחה לצאת מהמינוס כי כל מה שהיא קצת מרוויחה היא ישר מבזבזת ומצד שני לוחצת שנעבור לגור ביחד כבר. ניסיתי לבחון אותה כמה פעמים להגיד לה תצאי מהמינוס תאספי קצת כסף נצא, בשבילך גם שלא יהיה לך לחץ, הייתה אומרת לי בסדר ואז כעבור כמה זמן כשלא יכלה לעמוד בזה הייתה אומרת לי אם היית גבר אמיתי היית יוצא איתי עכשיו יש הרבה גברים בחוץ שיקחו על עצמם לשלם אם אין לבחורה שהם אוהבים כסף לכמה חודשים (אבל זה לא באמת כמה חודשים שנה וחצי אין לה כסף כי את הכל היא תמיד מבזבזת מהמעט שהיא הרוויחה בעבודות הלא יציבות שלה)

המשפחה שלה גם לא עוזרת, הם מודעים לעצבים שלה, אבל במקום לדרבן אותה להתמודד עם הבעיה ולשים לה מראה מול הפנים. לא מתערבים ... פעם ראשונה לפני שבועיים שמעתי את אמא שלה אומרת לה "את יודעת הוא לא שפוט שלך הוא לא חייב להסכים לכל מה שאת רוצה את מוציאה קצת דברים מפרופורציה".


לא משנה מה, אני חוטף קללות, התפרצויות זלזול וחוסר כבוד ותמיד אני אשם בהכל.
לא גבר מספיק, קמצן (למרות שיכול לפנק אותה במשו יום לפני שהיא קוראת לי ככה), יש לי עוד אופציות אתה יודע אם אני רוצה כי אתה לא עושה מספיק בשבילי (מכל בחינה לא רק כספית), אתה אשם בזה שאין לי חברות אתה אשם בכל הריבים שלנו אתה מביא אותי לשם והבנתם את הפואנטה.

קיצור אני מבין שאין פה מה להתלבט בכלל צריך להפרד. אבל אני אשמח לדעות של אנשים, אני מבין שהיא איבדה את הכבוד שלה אלי מזמן, אני לא מבין מה היא עושה איתי שנה וחצי למה היא להוטה כבר לצאת איתי לגור ביחד אם היא לא אוהבת אותי ואין לה כבוד אלי. שאל אותה המטפל מה את אוהבת בו היא אמרה לו שהיא לא יודעת.
אז מה את רוצה, למה לגור איתי למה להתקדם אם את לא יודעת, אם אני כל כך רע לך תמיד ... אם יש בי איך היא אמרה פעם 90אחוז דברים רעים ואולי 10 טובים ...

מה הקטע של הבחורה הזו אני לא מבין