חברה עברה בסופ"ש האחרון ניסיון התאבדות, וזו לא הפעם הראשונה. היא אמרה לי בעבר שהיא מצטערת שהנסיון הקודם לא הצליח. היא חווה המון קשיים שאני לא חושבת שממקומי לפרט, אבל הם לא סטנדרטיים בכלל והיא די אומללה רוב הזמן. נמצאת לבד בבית, בעלת כמה מוגבלויות גופניות ולא יכולה לצאת לבד לשום מקום, בקושי יכולה לעשות דברים בבית, סובלת מכאב פיזי ורגשי ורוב הזמן בודדה. היא אמרה שמבחינתה אין טעם כי אלה לא חיים והתגובה הטבעית שלי זה לנסות לעודד אותה, אבל במובן מסוים יש משהו במה שהיא אומרת... אני מסכימה שגם אני לא הייתי רוצה לחיות במצב כזה... ובכל זאת...
אני מנסה בזמן האחרון לעזור ולתמוך כמה שאני יכולה, לדבר איתה, לפעמים גם לבוא לבקר כשאפשר. הבאתי לה גם קצת אוכל חם ודברים טעימים במקום המנות החמות שהיא בדרך כלל אוכלת, ישבתי איתה ודיברנו גם על דברים שונים מהקשיים שלה, גם על דברים מצחיקים וכיפיים ונחמדים, קצת להסיח, קצת שתשמח.
ברור לי מן הסתם שהיא לא באחריותי ואין לי אשמה כאן, אבל עדיין קשה לי לראות אותה ככה ולהישאר אדישה. בדיוק נודע לי שהיא בהכרה וההתאבדות לא צלחה ואני לא יודעת מה להרגיש- אם לשמוח שהיא כאן או לא, כי היא באמת לא רצתה להמשיך בחיים כאלה...
אם היא כבר בחיים אני רוצה לנסות להמשיך לתמוך, לתת לה להרגיש שאם היא כבר כאן אז זה לטובה. אשמח לרעיונות מה אפשר לעשות כדי לשמח אותה (לצערי המגבלות הפיזיות והכאבים אין לי באמת מה לעשות איתם). כן יצא לי להתעסק עם אנשים עם קשיים כאלה ואחרים, אבל זה כבר מקרה קצת יותר עמוק
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025