יש לי אח, שהוא חצי-אח. קטן ממני בכמה שנים.
אני עובדת חלקית ויש לי בעיות שונות של אוטיזם וחרדות שונות.
הוא כרגע בתקופה שהוא לא עובד וגר אצל ההורים. ההורים ממנים לו הכל. כולל פון ואוכל אני לא גרה איתם.
אחי הוא טיפוס שמעיר לי על כל דבר. כל דבר!!! גם על מה שאני עושה וגם על דברים שאני אומרת.
יש לו הערות על טון הדיבור שלי, על אופן הדיבור שלי והוא לא מפסיק לחפורררררר לי ועושה הרצאה גדולה על כמה אני לא בסדר בכל מובן ובכל תחום שיש.
תחשבו על זה שכל צעד כל פעולה שאתם עושים (גם אם נניח אתם פותחים את המקרר לקחת משהו ) יש לו מה להגיד. סתם זורק איזו הערה מגעילה.
גם כל הזמן הוא מנסה לחנך אותי וליישר אותי. כל הזמן!!!!!! את לא בסדר שאת עושה ככה ואת לא בסדר שאת אומרת או מתנהגת ככה ואלף ואחת בעיות הוא מוצא בי.
הוא תמיד מוצא איך אני זו שלא בסדר, במה שאמרתי ובמה שעשיתי.
גם אם אני אגיד שהשמש זורחת בבוקר - הוא יימצא דרך להפוך הכל ולהוציא אותי טיפשה ולטעון אחרת ולעשות לי הרצאה שלמה כמה אני לא מבינה כלום.
ויצא שהתפוצצתי עליו ורבנו מאוד בגלל והחלטתי שאני לא רוצה קשר איתו וצעקתי עליו.
זו לא פעם ראשונה שזה קורה ובפעם הקודמת אבל אני מרגישה שנמאס לי מהביקורת החודרנית שלו.
זה מתיש אותי הוא מקטין אותי כל פעם מחדש. גורם לי להרגיש כלומניקית.
מצד אחד שאנחנו לא בקשר אז אין לי את כל הביקורת האינסופית שלו על כל פעולה שלי, והצד השני אני לא רוצה לריב איתו
אבל השאלה האם להשלים איתו??? כי ברור לי שהמצב יחזור על עצמו.
נמאס לי שהוא עושה ממני שק חבטות רגשי ונפשי.
את כל התסכול שלו הוא מוציא עלי ויש לו בעיות משלו. ואני לא מעירה לו כלום על זה שהוא מובטל אז למה אני צריכה לחיות ככה במגננה כזו ????
האם חייבים בכל מחיר לשמור על קשר עם משפחה???
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות