מרגיש לבד, נפגע מהר מאנשים, הכל ריקני ולא מרגש, מה עושים?

שלום לכולם.
שמי ש. בן 32 אוטוטו. החיים עוברים מהר.
אני גבר שנראה אחלה לגמרי, לא בזוגיות, הייתי בעבר במערכות יחסים חצי קלאץ' שהסתיימו תודה לאל.

אני הייתי אצל פסיכולוג וניסיתי לדבר איתו אבל הרגשתי שהוא רק אומר כן כן כן ושאני רק שופך את שעל ליבי משלם 300 ש"ח וחוזר הביתה, הפסקתי את ה"טיפול".

אני מרגיש מאוד לבד. אני גר לבד בדירה יפה מול הים, יש לי עסקים מצליחים באינטרנט, יש לי בלוג מפורסם (שאני לא אחשוף מטעמי פרטיות) שהקמתי מאז הקורונה רק כדי להיות באינטראקציה עם אנשים, העסקים שלי משעממים אותי, הם ברוך השם די עובדים לבד ואני מרוויח מאוד יפה, יש לי עובדים והעסק עובד לבד, אני במעין "כלוב זהב", לא שאני מתלונן על זה חלילה אבל אין לי אינטראקציה עם העולם החיצון, אני רואה 2-3 עובדים, השותף שלי כבר נשוי ובפינה שלו, כל החברים שלי נשואים עם ילדים, אנחנו בוייב אחר, אין לי יותר מדיי עם מי לבלות, כל האפליקציות של ההיכריות על הפנים ושום דבר לא יוצא מזה, אני מתחיל להרגיש שאני לא מתרגש משום דבר וכלום, אין לי כ"כ כוח לדייטים כבר, ואין לי כוח גם לסתם סקס, הלוואי שהייתה מישהי שהייתי מכיר מתאהב ומתחתן איתה... אח שלי הצעיר דיי "ממדר" אותי מהחבר'ה שלו שעובדים איתו (הוא היה עובד אצלי פעם ועכשיו הוא פתח חברה ויש לו 3 שותפים) הם עושים המון דברים וניסיתי לדבר איתו על זה אבל אין עם מי לדבר (יש בינינו הפרש 5 שנים ויש לנו חברים משותפים) ביחד אבל הוא לא מציע לי להצטרף וכשהערתי לו על זה והתעצבנתי הוא אמר שאני לא קשור אליהם אז אמרתי לו "למה לא תכיר לי אותם"?

לא מבין את זה. אח שלי לא היה שם בשבילי בפרידה האחרונה ולפניה יותר מדיי...יש בינינו יחסים עם מעט דיסטאנס מהצד שלו... אני תמיד יוזם ומנסה להיפגש אבל אף פעם הוא לא יזום איתי ישיבה ביתית על קפה ושיחה נחמדה. החלטתי להוריד הילוך ממנו לגמרי.

אני נפגע מהר מאנשים, אפילו אם מישהו אמר לי "תרפה" אני נפגע מרפה ונעלם.

החלטתי להקים בלוג בשביל היצירה, האינטראקציה עם האנשים, להפיג את הבדידות, אני משלם על הקמפיינים מעל 10K בחודש וכל זה רק בשבילי שתהיה לי תעסוקה, שיהיה מה שיציל לי את החיים מלקום מתיי שבא לי לכלום ושום דבר, לא שאני מתבכיין אבל כסף זה לא הכל בחיים. קניתי 2 דירות יש לי אחלה רכב ואני נראה טוב, אבל לא מוצא אישה שמתאימה לי, אני רואה בחורות מאוד נאות ואיכותיות שהולכות עם קופים מהספארי וזה שורט אותי. (כמובן שלא הכל מתבטא בחיצוניות).

יש לי חבר טוב שעבר לגור בעיר אחרת, היה לי חבר טוב כמו אח שעבד אצלי בעסק ונתתי לו המון והפסיק להיות חבר שלי ואין לי מושג למה (יש כל מיני הערכות אבל בין ההערכות הן שחברה שלו לא אוהבת אותי, ושהוא לא אמר לי אפילו מזל טוב ביום הולדת לפני שנה וניתקנו קשר), היה לי מאוד קשה עם ניתוק הקשר אני תמיד חושב עליו כי הוא היה כמו אח ואני נפגעתי מאוד מאיך שבן אדם היה מוכן לוותר על החברות הזאת.

לא רק זה - לפני מספר שנים נפטר מסרטן בראש חבר מאוד טוב שלי, הייתי הולך פעם לשיר הרבה קריוקי וגם זה הצטמצם, אין כבר כמעט באף מקום, רק פעם אחת בשבוע, החיים חוזרים על עצמם, הכל שגרתי ומשעמם, אין עניין בכלום, מחכה לריגוש / להתרגש ושום דבר לא בא, שום דבר לא מרגש אותי,

אני יושב כותב וחושב - לאיפה החיים שלי הולכים? השנים עוברות ותכף אני אהיה פתאט, בן 40, רווק שמחפש את עצמו. פשוט עצוב. ההורים מתבגרים, כל אחד בשלו, כל שבת אותה שבת, כל שישי אותה ארוחת שישי, קשה לי עם הלבד שלי, אני צמא לשיחות איכותיות עם אנשים, שיחות מעמיקות, לא שיחות סרק, צמא לתקשורת, צמא לקום בבוקר ולעשות דברים מעניינים.

הדבר היחיד שמניע אותי כרגע הוא הבלוג שלי שבו אני יוצר המון תוכן מתוך הבדידות, מתעסק בזה 24/7 ממש, יש לי המון עוקבים באינסטגרם ואני רוצה להגיע לתודעה בכל המדינה, כי אני אוהב תקשורת, האם כל זה למען המטרה הזו? ואם אשיג אותה? מה הלאה?

רוב החבר'ה הנשואים אוהבים תחביבים אחרים משלי, הימורים, פוקר, כדורגל, אני "עוף מוזר" שלא אוהב את הדברים האלו, אני אוהב מסעדות טובות, טיולים, הופעות, לשבת לשוחח כמו בן אדם ולא לראות טלוויזיה כמו עב"ם ולא לתקשר,
אין פשוט אין כלום, אם יש משהו שמאוד מצער אותי זה שהחבר הזה שניתק איתי קשר ניתק ולא אכפת לו והיינו באותו הראש הייתה בינינו כימיה מדהימה אבל חברה שלו הצליחה להרחיק אותו ממני וכנראה זה שאני מצליח והוא במקום לא טוב (מרגיש מונמך כנראה) גרמו לו להתרחק ממני.

בכל אופן, סתם הגיעה שעה 3 בלילה והייתי במיטה והרגשתי שאני חייב לפרוק.
פשוט אתמול הייתי במיטה והרגשתי חנוק לא היה לי עם מי לדבר זה פשוט שיט אחד גדול. הפסיכולוג שהייתי אצלו ניסה לעזור אבל אמר סתם דברים זרק כדי לצאת מידי חובה ככה זה הרגיש לי. נמאס לי שהמון אנשים בעולם אינטרסטים, למה בן אדם לא מתעניין לשלומי ורוצה לשבת בחברתי? אולי אני יכול קצת לדבר הרבה, אבל אני מקפיד להתעניין באחר ולשאול שאלות ולהציע לשתות ולאכול....בא לי פשוט לברוח מכל העולם ושיתגעגעו אליי וירצו בחברתי.

אני אוהב פידבקים, אוהב שמחמיאים לי, אני כרגע "ניזון" מהבלוג הזה, אני לא יודע כמה זה בריא אבל זה מצריך ממני לפרסם המון דברים כדי לקבל את אהדת הקהל, התגובות, האינטראקציה, בלי זה המחשבה שעוברת לי בראש היא: "מה שווה כל היום הזה?"......

זה מצב מורכב שהחלטתי לשתף פה, אני מנסה לחשוב מה עשיתי לא בסדר אבל לא עולה לי. אנשים קינאו לי תמיד כי אני מצליח מגיל 21, תמיד היו פותחים עליי עיניים, היו כאלו שכינו עצמם חברים וניסו לחתור תחתיי, לא יודע, עולם חרא... אנשים פה לא יודעים לפרגן... יש לי חבר אחד שהוא סבבה לגמרי איתי וזה חבר מליונר ממש. כל השאר יש להם מעין אינטרס מבאס........

קיצור, פרקתי.
לא יודע מה לעשות,
לא יודע עם מי לדבר,
לא יודע אם המצב הזה יכול להשתנות,
עוד יום, עוד לילה, עוד פעם נצא לפאב של העיר שכולם מכירים בה את כולם,
עוד פעם נתאמן במכון שכולם מכירים את כולם,

אני יודע שזה לא נשמע אופטימי במיוחד אבל ניסיתי להיות, וסבבה מחר יום חדש והכל יהיה נחמד ואני אצור עוד משהו לבלוג שלי, אבל השגרה הבנאלית הזאת.... משעממת אותי....אני חייב ריגושים...אני אוהב אינטראקציה עם בחורות.... אני משתעמם מהר מדברים... לא יודע איך לטפל בדבר הזה, אפילו העסק שלי שמרוויח משעמם אותי........

:|

זהו