אני מכוערת, לא מוצלחת, משהו אצלי פגום...

היי,
אני כבר הרבה שנים מתמודדת עם המראה שלי..
האופי שלי...

בשנתיים וחצי האחרונות בדיכאון, דכדוך, הרבה בכי,
הרגשה שאני נחותה, אני אצל פסיכולוגית...

אני לא מרגישה יפה,
הכל אצלי נראה פגום...

אם זה האף שלי, שיש בו עצם בולטת אבל לא כמו שיש לרוב
האנשים, שזה לדעתי נראה אחלה. האף שלי אקום... הפרופיל שלי מכוער.
השיער שלי לא היה יפה אז עשיתי החלקה.

היו לי שיניים סופר עקומות, אפילו כשאני מדברת זה נראה עקום..
כי יש לי דחיקת לשון, אז הפה שלי זז לכיוון אחד יותר...

השיניים שלי מגעילות, כולל השפתיים שבמשך 4 שנים כל הזמן יבשות, מתקלפות, מלאות בדם ודוחות בטירוף..

אני סופר נמוכה... מאוד.

אין לי סטייל יפה בכלל, אני לבושה נורא..

הפנים שלי נפוחות וזה נראה שאני שמנה בפנים למרות שאני מאוד רזה..
בגלל שיש לי דלקת חניכיים ואני סובלת ככה כבר שנתיים וחצי...
גם יש לי הרבה פצעונים בפנים...
הצורה של הכתפיים שלי סופר מוזרה ומכוערת גם. לא משנה איזה בגד אני שמה זה תמיד נראה אותו הדבר.
גם הגבות שלי היו עוד יותר מכוערות עד שנסיתי לסדר אותן קצת בעצמי..
גם אחרי שהורידו לי קצת מהשערות בגבות הן עדיין לא נראות טוב.
אני לא מסוגלת להצטלם, אני יוצאת מזעזע.

עוד יותר מכוערת ממה שאני באמת, שגם במציאות אני לא נראית משהו..
כל פעם שמכריחים אותי להצטלם או רוצים להנציח אירוע/שיהיה זיכרון אז אני בוכה אחרי שאני מסתכלת על התמונה. לרוב אני מעדיפה לא להסתכל אבל המשפחה חייבת לשלוח את התמונות לכולם ואני ישר מוחקת אותה.

אני גם לא אוהבת את האופי שלי. אני מאוד מביכה, ביישנית, חסרת ביטחון,אין לי קול יפה... אני אוהבת לשיר וחולמת להיות זמרת אבל כנראה לא נולדתי כמו האחרים... עם מראה נורמלי, דיבור וקול נורמלי....

אני משעממת, חופרת, מתלהבת יותר מידי מדברים, אני סתם פחדנית שלחוצה מכל דבר ובוכה בקלות מכל ריב קטן. עם כל בן אדם. אני סתם פתי שנחמד לכולם ונותן להם לנצל אותו.

אני לא מגניבה או מיוחדת..

אני סתם חננה... איזה בן אדם ירצה להסתובב איתי..
אני מרחמת עליהם..

אני כל פעם מנסה להתמודד עם זה ובוכה שוב..

למה הכל כל כך קשה? למה זה מגיע לי?
למה לא יכלתי להיוולד בלי כל הבעיות האלו?
עם פנים נורמליות, בלי בעיות כאלו שקשה לטפל בהם.

למה לא נולדתי כמו האחרים עם ביטחון עצמי?
זה היה מסדר לי הרבה דברים...
אני יודעת שאפשר לפתח אבל באמת שניסיתי ואני לא אוהבת את עצמי...
בכלל..... התמונות והסרטונים שמצלמים אותי עוד יותר גורמים לי להרגיש שום דבר ושהלוואי שאוולד מחדש, אוולד בתור מישהו אחר.

בעבר נראתי יותר נורמלי, היה חמודי, היה לי אחלה אופי, ביטחון גבוה.
גם התנהגתי בהתאם לגילי והייתי אדם מאוד שמח, צוהל, שעושה דברים,
מיוחד וזה..

מהרגע שהגעתי לגיל ההתבגרות, הכל השתנה..
חלמתי שהכל יראה אחרת.. אני כל הזמן שואלת איך הגעתי לזה?

למה דווקא אני???????? הייתי מבינה אם היה מגיע לי. אני יודעת לקחת אחריות על המעשים שלי. אז למה?