נפרדנו, רואה אותו על בסיס קבוע. מה עושים מכאן?

היי לכולם,
זו פעם ראשונה שאני כותבת כאן, ואולי עצת ההמונים תוכל לעזור.
אחרי זוגיות רעילה וטראומטית שהסתיימה מיוזמתי, ולאחריה התקשרתי מאד לפתוח את הלב, הכרתי בחור מקסים, לא הרגשתי כ"כ בנוח ולא נמשכתי לאף גבר כמו שהיה עם אותו הבחור החדש.
הכל הרגיש לי ככ טבעי מהרגע הראשון, גיליתי כמה משמעות יש למבט, ואיך בן אדם יכול להרגיש כמו בית.
יצאנו תקופה, בעיקרה היה לי מאד טוב,
אבל היו דברים שהפריעו לי, הרגשתי שהוא לא באמת איתי, כלומר, שהיינו ביחד היה מאד טוב, אבל היו זמנים שהרגשתי שהוא פחות מתעניין בי, מתקשר או שולח הודעות..
שדיברנו על זה הוא אמר שאני צודקת ושהוא ינסה יותר. ואכן הרגשתי ממנו מאמץ והשתדלות לכמה ימים, ואז יכל להיעלם שוב.
שלא תבינו לא נכון, אני לא חושבת שצריך להיות זמינים כל הזמן. במחשבה בדיעבד, הרגשתי כנראה שהוא לא נותן לי מספיק ביטחון בעתיד הקשר שלי ושלו. ורציתי לדעת שחושב עלי, ובגלל זה הפריע לי כמות ההודעות....
אחרי הרבה שיחות על הנושא, והתלבטות שלי אם כדאי לחתוך את הקשר, הוא שיתף אותי שהוא מפחד מזוגיות, שאנחנו נפגשים טוב לנו וכיף, לוקחים צעד קדימה, אבל שאנחנו בנפרד הוא מרגיש שהוא מתרחק. בסוף השיחה אמר שלא רוצה להתרחק ממני, שאוהב אותי ורוצה להיות איתי.
אחרי מספר ימים, שוב הרגשתי ממנו מרחק, רבנו בפלאפון, הוא אמר שלא מתכוון לקרקר סביבי כל היום, ושהוא מרגיש שאני מנסה לחפש אותו ולהפיל את הקשר.
בתמצות -
למחרת דיברנו, ולבסוף הוא חתך ממני.
בשיחה האחרונה הוא שיתף אותי בדברים שעוברים עליו בכללי בחיים, וזו הפעם הראשונה ששיחה על נושא התקשורת עלתה פנים מול פנים.
הרגשתי שאני לא מיציתי את הקשר, שאולי טעיתי, שלא ניסיתי מספיק.
הוא אמר שהוא שיתף אותי באיך הרגיש לאורך כל הקשר, ביקש ממני לקבל אותו בנקודה שנמצא בה, ושלא הרגיש שעשיתי הרבה מהצד שלי.
בדיעבד שאני חושבת על זה, לא הפריע לי כמות ההודעות או השיחות באמת. הפריע לי כנראה שלא הרגשתי שהוא שם איתי לגמרי. באחת מהשיחות שלנו שהיה ויכוח על נושא מסוים שהוא תכנן לעתיד שלו, שאלתי אותו מה הוא חשב שיהיה איתנו, והוא ענה שאולי בכלל נפרד לפני שמה שרצה לתכנן יצא לפועל. והרגשתי שלא רואה לנו עתיד באמירה הזו.

במשך השבועיים הראשונים של הפרידה, ניסיתי לדבר איתו כדי שננסה שוב,
התאהבתי והתגעגעתי אליו מאד.
שמתי את הלב שלי על השולחן בלי שום אגו, סיפרתי לו איך אני מרגישה, וכמה אני רוצה, ושאני מרגישה שהגזמתי, שהייתי צריכה לנסות להבין ולקבל אותו.
אבל הוא עשה טוויסט מאד משמעותי, והחליט שהוא לא מוכן לנסות שוב לעבוד על הקשר.
אמר שהוא התעייף ושאין לו יותר סבלנות לתת לי, להתאמץ ולהשקיע.
ואני לא מבינה, אם אוהבים, ואם הוא אמר המון פעמים שלא היה לו קשר מיוחד ולא רגיל כמו שהיה לי ולו, איך אפשר לא לרצות פתאום ככ מהר, להתעייף, אני גם התעייפתי, אבל הרגש אצלי מספיק חזק כדי לרצות לעבוד על הזוגיות. כי היה לנו חוץ מזה מאד מאד טוב. והוא אמר שגם לו היה מאד טוב.

היו לנו ויכוחים שגרמו לי לחשוב שאולי הוא לא ככ מעוניין בי
כמו למשל שאם לא היה תחבצ (שישי ושבת) לא היינו נפגשים כי תכלס בעייתי לי להגיע אליו. גר במרחק חצי שעה ממני ואני בלי רכב.
היה שוכח מדברים שהיו חשובים לי טיפה.. כמו מבחנים שלי וכו, דברים שתכננו לעשות.
אבל מבחינתי זה לא היה אישו מרכזי.

שבוע וחצי אחרי הפרידה שניסיתי לדבר איתו, שפכתי את הלב והתנצלתי על איך שהוא הרגיש, ביקשתי שננסה שוב ושאני רוצה אותו איך שהוא. הבאתי לו את המילה שלי שאם הןא לא מעוניין בכלל לחשוב על אופציה לחזור, אז שאני לא אפנה אליו יותר עם משפט שכולל את המילים אותי ואותו בתוכן, וביקשתי ממנו שגם אם יתחרט בעתיד, שלא יחזיר אותי אחורה.
ואכן הוא אמר שזו החלטה קשה אבל שהוא לא בורח מהבחירה שלו. וכמובן שאני תפסתי מרחק ולא ניסיתי שוב כי אני מכבדת אותו ולא חושבת שאפשר לשכנע מישהו לחזור.

אני עוד רואה אותו פעמיים-שלוש בשבוע בערך.
ומאד קשה לי
אני עדיין מרגישה אליו דברים, עדיין חושבת עליו הרבה, ומרגישה בעיקר פספוס ושאולי טעיתי.
הוא נראה בסדר גמור, ואני באמת שמחה לראות שהוא בטוב.
לפני שנפרדנו הוא הבטיח שלא משנה איך נסיים, הוא ימשיך להיות נחמד ויגיד שלום שנתראה.
כמובן שמאד קשה לעמוד בזה, אני מניחה שגם מהצד שלו. ולכן אנחנו לא בקשר בכלל. גם לא שלום.
אני מנסה להמשיך הלאה, אבל מאד רוצה שהוא יתחרט.... אני לא יודעת אם מתישהו בעתיד הוא יבין.


חברים, עצות איך ממשיכים מכאן הלאה?