אני חושש שאח שלי יטפס על הקירות בעוד כ - 30 שנה, זה לגיטימי?

היי , אח שלי הגדול הוא בן 36 והוא גר עם אמא שלנו בת ה- 62 בבית שלה, אין לנו עוד אחים , אבא שלנו הלך לעולמו לפני פחות משנה ולאמא שלי לא נשארה אף משפחה והמשפחה של אבא שלי מנדה אותנו. הוא סובל מסכיזופרניה קשה שאובחנה אצלו בסביבות גיל 21 והוא עדיין מטופל בהרבה כדורים פסיכיאטריים .הוא היה כבר בשלושה אישפוזים בבית חולים פסיכיאטרי ובמחלקה הפסיכיאטרית בבית חולים כללי וגם כיום הוא מלווה על ידי פסיכיאטר בתדירות תכופה יותר של פגישות פנים אל פנים מ - אחת ל- 3 חודשים . אומנם יש לו תעודת בגרות עם ציונים מכובדים אבל אחר כך הוא שוחרר על רקע נפשי מקד"צ ( קורס קדם צבאי ), היו לו אפיזודות קצרות בתחום הלימודים הגבוהים בהם הוא נחל כשלונות צורבים, יש לו בעיה קשה בזיכרון וברמה מופחתת בהבנת הנקרא והנשמע , הוא הולך לעבודה במפעל שיקומי תמורת 7 שקל לשעה מתי שבא לו, כשהוא שם הוא כמעט ולא עובד אלא רק מדבר עם העובדת הסוציאלית שם, נראה שהוא עושה טובה לאמא שלי שהוא שם , הוא לא מגולח כבר שנתיים , הוא רק שומר על התספורת של הגוף ועל תדירות נורמלית של רחצת הגוף אבל הוא לא יודע לנקות את הרצפה, הוא לא יודע לקנות שום דבר בסופר למרות שהוא היה חמש או שש פעמים שם בעבר עם שני ההורים שלי או עם אחד החונכים שהיו לו בעבר ( כי לדבריו לא נעים לו לשאול איפה נמצא כל מוצר בסופר כי זה לדעתו לא שפוי למרות שבמקומות אחרים הוא לא מהסס לבקש עזרה כשצריך ) אבל לא הייתי מגדיר אותו ממש ביישן, יש לו גם כיום חונך , אין לו סבלנות יותר לקנות במאפייה ובחנות כלי הבית שליד הבית או לנקות את הרצפה במטבח ובסלון ולהתעסק עם המדיח כלים ( דברים שהוא כן יודע לעשות ), הוא יושן כמו מלך 12 שעות רצופות בלילה מ- 22:00 - 10:00. אני לא טוען שהוא מסתגר בבית , ובטח שלא בחדר שלו , הוא תקשורתי והוא מסוגל להיות חברותי , אבל אין לו בת זוג או שום קשר כייפי עם בחורה - אין לו בכלל ניסיון מיני , הוא לא עשה שום אקט במיטה ואפילו עירום הדדי עם בת הוא לא חווה עדיין אבל לא נראה שזה מטריד אותו למצוא לעצמו מישהי כי גם יש לו את הקווים האדומים הנוקשים שלו של לא לשלם על מין גם אם הוא יהיה על ערש דווי, יש לו מגבלה לפחות זמנית באחת הרגליים שמצריכה טיפול פיזיותרפי פעם בשבוע אבל כשאין לו את המגבלה ברגל הוא גם עושה פעילות גופנית ( פלוס מינוס ) , אבל הוא לא מוכן לנסות אפילו לעבור בדיור עם אנשים בגילו כי למרות שכל מי שהוא יקר לו כל הזמן אמר לו שיהיו לו חיים טובים בדיור אז הוא מתעקש לא לעזוב את הקן של אמא כי לשיטתו הוא לא לא יסתדר שם והדיירים שם יתעללו בו כמו שאנשים לא בריאים נפשית התעללו בו באישפוזים הפסיכיאטריים , למרות שאין לו אבחנה של בעיית הסתגלות לשינויים. הכי חשוב בעיניו זה להיות כרוך אחרי אמא שלנו, לפני 11 שנה הוא בעצמו אמר פעם לאמא שלי שהוא מרגיש שהוא ברמה רגשית של ילד בן 5. אמא שלי מתהפכת כמו סטייק לגביו - פעם היא רוצה שהוא ימשיך לגור איתה ופעם הוא מעלה גם לה את הפיוז ולא אכפת לה להישאר לגור לבד עם הכלב החמוד " כי לדבריה הוא לא גורם לי בכלל לטירחה לעומתו ".
אל תתפסו אותי כאגואיסט שרק רוצה שהוא לא יתנחל בבית שיהיה שייך לי לפי חוק באופן חלקי לאחר מותה של אמה שלנו בבוא העת, שרק רוצה לגנוב את תשומת הלב של אמא שלי ממנו, כי אני סוחב עבורו מצרכים ואני לא נעלב מזה שהוא אוכל ושותה ממה שאני מזיע בסחיבתו למרות שזה גורם לי לחשוב כאילו אני הסמרטוט שלו לא פחות ולא יותר , או שאני חושב לגנוב לו את הירושה של אמא בעוד כ- 30 שנה, אבל הוא בעצמו אמר לי שהוא לא יידע מה לעשות עם עצמו כשהיא תלך לעולמה ואני לא נותן לה לצערי יותר מ- 35 שנה לחיות כי ממוצע תוחלת החיים של ההורים שלה שמתו הוא 77, ואפילו שאבא שלה נפרד מהעולם לפני יותר מ- 30 שנה ואמא שלה בתחילת העשור הקודם. וכמו שאני מריח את זה במוקדם או במאוחר הוא יילחם בשוטרים, עובדי מדינה, פסיכיאטרים או כל גופים טיפוליים אחרים שיחליטו להוציאו מבית האמא ולהעבירו לדיור.
אתם חושבים שאני לא עושה בשבילו עוד ג'סטות ? גם לפני כמה שנים היה לי חבר שהוא הציע לו להכיר לו מישהי אבל הוא סירב בנימוס.
איך אתם חושבים שאני צריך להתייחס אליו ? לנסות להוציא אותו מהבית כי לשיטתי ככה אני מציל אותו גם אם הסיוט יהיה רק עוד 40 שנה ( כשכנראה אמא כבר לא תהייה בין החיים ) ועל הדרך אני מביא לעצמי לשקט עד יום מותי או להשאיר את הסטטוס קוו ? יש לי חסד נעורים לתקופה שהיינו יותר סימפטיים אחד לשני אבל אני אומר " עד כאן ! ".