אהבה או עתיד?

היי , אני חייבת עצה מכם.
מאז ומתמיד נמשכתי לגברים ואהבתי גברים ,
מעולם לא היה לי חבר רציני חוץ מכיתה ט׳ שהוא באמת באמת שבר לי את הלב ומאז לא היה לי אף גבר , היו קטעים שלא ממש צלחו כי כל גבר שהכרתי היה כמו כולם כזה .
עברתי מהבית לפנימייה משולבת עם ילדים מחול … ששם הייתי בטוחה שאמצא גבר אבל במקום זה מצאתי את עצמי מתאהבת בבחורה(בחברה הכי טובה שלי) זה היה הדדי אבל נגמר ברע כי לא הייתי מוכנה להיות עם אישה .
לקח לי שנה לקבל את עצמי ולהבין שאני בי סקסואלית .
מפה לשם עברתי לפנימייה אחרת , והכרתי מישהי , מישהי שלא קשורה לפנימייה סתם הכרנו דרך חברים משותפים.
מהרגע הראשון היא התאהבה בי ורצתה אותי אבל זה לא היה הדדי כי מעולם לא נמשכתי לבנות גבריות , הטייפ שלי הן בנות נשיות ואני בעצמי נשית מאוד .
לאחר כחודשיים שאני מסבירה לה שזה לא ילך ושאני דפוקה ושרוטה ושאין לה מה לחפש איתי כי כבר צילקו אותי מספיק , היא בחרה להישאר ולא לוותר , בסופו של דבר אני והיא נהיינו יחד והיום אנחנו כבר 4 חודשים יחד ….
והיא בנאדם מדהים , מכיל , קשוב , באמת באמת מלאך . היא מושלמת ויש לה את כל התכונות שאיי פעם חיפשתי בבן אדם , אני אוהבת אותה מכל הלב שלי .
אבל - ויש אבל גדול .
הדרך מפה ועד להיכנס לזוגיות עם אישה הייתה ממש קשה בשבילי אני לא מצליחה לראות עתיד עם אישה , לא משנה כמה האהבה שלי אליה ענקית ומטורפת …
אני מסתובבת כבר מלא זמן עם תחושה מגעילה , טמאה … כאילו אני עושה משהו שאסור בעיניי אלוהים , יש לציין שאני חילונית לגמרי אבל יש לי הרגשה רעה .. קשה להסביר. תחושה שאני רוצה לחזור להתנסות עם גברים , להיות עם בנים .
אני מרגישה שאני נמשכת לגברים יותר מנשים והחלום שלי מגיל קטן הוא להיות אמא …
אבל באמת אמא , בלי תרומת זרע וכל התהליך הזה ואני כותבת את זה עם דמעות
כי מצד אחד אני בטוחה שהיא האהבה של החיים שלי והיא יקרה לי מאוד , אם אאבד אותה יישבר לי הלב …
אבל מצד שני אני לא מצליחה לקבל את זה שאחיה עם אישה בעתיד ולא עם גבר , אני רציתי בית עם גבר , אני נמשכת יותר לגברים …. לפעמים יש לי הרגשה שאני רוצה לחזור לפלרטט ולצאת עם גברים , אני רק בת 18 וכבר משהו בי ממש רוצה לפרוץ החוצה ולהתחיל בנים , ואני תמיד תמיד משתדלת לא לפתח רגשות לאף בחור כי אני אוהבת אותה ומפחדת לאסד אותה