היי(: אני אפתח בזה שאני כנראה לא על הספקטרום, אני מבינה סיטואציות חברתיות ואני אפילו overthinker לגבי המצבים החברתיים שאני נקלעת אליהם, ומנתחת הרבה איך כל הגורמים סביבי קלטו את הדברים שאני ביצעתי בסיטואציה.
זה כנראה נובע מחוסר ניסיון שהיה לי פחות או יותר עד הצבא במצבים חברתיים, גדלתי במקום עם אנשים מאוד שונים ממני, וזה הוביל להסתגרות וביישנות כי הייתי עד סוף התיכון דיי עם אותם אנשים.
זה הוביל לחוסר ניסיון דיי רציני בסיטואציות חברתיות, ולחששות קבועים של איך אני מצטיירת בעיני הסביבה, שרצים לי בראש כל הזמן. אני כמעט ולא פשוט "חיה את הרגע", כל הזמן אני מנתחת את הסיטואציות שבעים אלף פעם מנקודות המבט של כל הסובבים.
וזה מקשה עליי מאוד במצבים חברתיים, שאני צריכה להגיב באופן מיידי- כמו שיחות טלפון ופגישות פנים מול פנים. אני כל הזמן חוששת להגיד את הדבר הלא נכון, להצטייר לא טוב בעיני האדם שמולי, לא חכמה או זורמת או מודעת מספיק
כשאני נמצאת במקום שרגוע לי, שאין לי את הצורך לנתח מה האחרים חושבים- כמו כשאני לבד, או עם אנשים מוכרים, אני כן מבינה וזוכרת שאני בחורה אינטליגנטית, שככל הנראה אני לא אביך את עצמי כי יש לי מודעות עצמית, אפילו יותר מדיי,
אבל כשאני נתקלת בפועל באחרים- אני הופכת לגוש חרדה שחושש כל הזמן מה יגידו עליו ושלא יאהבו אותו
אני גם רוצה לציין שזה לא עניין של מופנמות ומוחצנות- כשאני רגועה, ולאט לאט אני גם רואה את עצמי מצליחה להיות כזו גם בסיטואציות פחות מוכרות, אני מרגישה בנוח לפעמים להיות מרכז העניינים.
העניין הוא נטו חוסר הניסיון בשנים הכל-כך קריטיות שהיו בעצם רוב החיים שלי.
יש מה לעשות? ואיך? אני יודעת שחשוב לצאת ולהיפגש עם אנשים ורק מניסיון משתפרים, אבל יש עוד מה לעשות? או לזכור כדי להישאר רגועה?
תודה רבה!
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות