הקשר הראשון שלי, האהבה הראשונה שלי. הוא בן 21, ואנחנו שנה ביחד.
הוא בן אדם מדהים. מהשבוע הראשון שלנו ביחד הוא היה עושה מעל ומעבר בשבילי.
הוא העניק לי אהבה כמו שאף אחד מעולם לא העניק לי.
לפניו מעולם לא הרגשתי ככ נאהבת ע״י מישהו.
הוא לימד אותי לאהוב, הכל היה ככ חדש בשבילי. אינלי ממש חברות טובות.. אינלי ידידים, אין לי כלום בעצם...
אף אחד לא היה שם בשבילי, עד שהוא הגיע.
ופשוט שינה אותי לטובה. הייתי נוראית. הייתי אגואיסטית, בלי ערכים, שקרנית...
ובזכותו אני מי שאני היום.
בזכותו יצאתי מהפרעת אכילה.
בזכותו מנעתי מאבא שלי להכות אותי.
בזכותו השתפרתי בלימודים.
בזכותו הפסקתי לגנוב, הפסקתי לשקר, הפחתתי בסיגריות, הפסקתי להקיא,
הוא פשוט מילא את החלל הריק שהיה לי.
בכל זאת אחרי כמה חודשים ביחד היה המון ירידות בקשר, המון.
וכתוצאה מכך אין לנו אמון אחד בשני בכלל.
הוא כל הזמן מכיר בנות חדשות, מדבר עם כל מיני בנות.. כך הכל התחיל, הכל סובב סביב בנוץ אחרות..
ואנחנו רבים המון על זה, ואני ממש רואה את הפרידה מגיעה...
זה הרבה יותר מורכב כל הקשר, אני מספרת ממש בקצרה.
זאת לא התמונה המלאה.
לעניין, כשניפרד כל החלל הריק שהתמלא לי בזכותו, התרוקן בחזרה..
אני מוותרת על כל העקרונות שלי בשביל להמשיך את הקשר הזה. אני מרגישה שברגע שניפרד לא יהיה לי כלום בחיים. אני לא ידע איך להמשיך.
מה לעשות?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות