קודם כל אני רוצה לומר שכל החיים מבחינה חומרית קיבלתי הכל ולא חסר לי כלום, ואני כן אוהב את אמא שלי, בכל זאת היא אמא שלי.
בתור ילד הערצתי את אמא שלי וחשבתי שכל מה שהיא עושה זה מוצדק, וככל שהתבגרתי הבנתי שהיא שרוטה בהרבה מובנים, ברמה שהצלחתי לקשר בין בעיות נפשיות שיש לי היום (חרדה למשל) לילדות שלי ואליה.
יש הרבה סיפורים ואני יכול לכתוב ספר עליהם אבל כמה דברים מהילדות שזכורים לי זה שהיא הייתה כועסת עליי על דברים קטנים ומחליטה לא לדבר איתי לשבועיים-חודש, שבתור ילד צעיר היו מרגישים כמו נצח. הייתי כלכך לבד וחסר עונים. מה כבר ילד בן 10 יכול לעשות שמצדיק חרם כזה? הייתי מנסה לדבר איתה והיא הייתה מתעלמת ממני ולפעמים אפילו צוחקת, וכשאני עד היום רואה מדי פעם את החיוך הזה עולים בי זכרונות.
היא תמיד גם הייתה סוחטת אותי רגשית בכך שהייתה אומרת לי שאף אחד לא אוהב אותה, שאני לא שם עליה, שהיא כלום בשבילי, זוכר את עצמי כילד קטן בוכה ומתחנן שזה לא נכון ושאני כן אוהב אותה.
גם היום בגיל 25 יש לה התפרצויות זעם, היא לפעמים מחליטה לא לדבר איתי (ההבדל - שהיום פיתחתי עור של פיל ואני לא צריך שתדבר איתי אז אני פשוט ״הופך״ את החרם, כשהיא קולטת שלא מזיז לי שהיא לא מדברת איתי היא חוזרת מיוזמתה לדבר כאילו כלום, הרי זה כבר לא גורם לי ״להצטער״)
אני יכול לפעמים לומר לה משהו בלהט של ריב כמו ״די אין לי כוח לשמוע אותך״ והיא שומעת משהו אחר לגמרי ויכולה לומר לי ״למה אמרת לי לכי לקיבינימט?!״ (או כל קללה אחרת שהיא המציאה שאמרתי לה)
אני כרגע סטודנט ולצערי הרב!!! אין לי כסף לעבור מהבית לשכירות. אני גם לא מצפה לתשובות מה לעשות בנידון כי אני יודע שהפתרון זה נטו לעבור לגור לבד, סתם רציתי לפרוק קצת:(
אגב למי ששואל איפה אבא, הוא אדיש מאוד ועובד מהבוקר עד הלילה כך שרוב הילדות הוא לא היה ככ בתמונה, וגם הוא סובל לעתים מהשגעונות שלה ופשוט למד לסתום כדי לא להלהיט אותה יותר.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025