הייתי רווק ביישן כל החיים. קשרים בני מספר שעות שהיו לי בצעירותי לא נחשבים. שלושה דייטים ושני לילות לא נחשבים.
לפני שנתיים היא התחילה איתי וזרמתי. זה נמשך טוב במשך יותר משנה וחצי. לפחות חשבתי שזה טוב. עד שיום אחד עשיתי משהו די מטומטם שחשבתי שהוא מצחיק, אבל הוא ממש הרגיז אותה. היא צעקה ופלטה קללה אחת.
רק קללה אחת, אבל נגדי. מוזר, אבל ישר בלי שום היסוס הבנתי שאנחנו נפרדים. זה היה שקוף כמו מים. אז פשוט אמרתי לה את זה בדיוק באותו הרגע. היא לא היתה בשוק, אלא עצרה לנשום לרגע ומיד הסכימה להיפרד. מבלי להמשיך בסצנות, הסתובבנו והלכנו לכיוונים שונים.
במקום להיות עצוב או להרגיש ריקונות או אשמה - אני מרגיש הקלה! אני כל כך חופשי, נושם כאילו שהורדתי את המסיכה אחרי יום עבודה שלם, כאילו הורדתי נעליים שלחצו לי, כאילו החלמתי ממחלה כרונית. בכל התקופה שאני רווק שוב, אני מרגיש חזרתי ל"מי שאני". התחלתי לדבר יותר עם ההורים, נפגשתי עם חבר טוב מהצבא שלא דיברנו שנתיים. חזרתי לצייר (זה סתם תחביב. לא מקצועי) ושוב אני יכול לשחק ערב שלם במחשב.
אני ברצינות חושב להישאר רווק כל החיים. להגיד לעצמי "ניסיתי" לגבי זוגיות. לסמן V (או X ליתר דיוק) על ה"הישג" הזה ולהמשיך בחיים הנורמליים. זה הגיוני מה שאני מתכנן? זה פשוט מרגיש כל כך יותר טוב להיות רווק מאשר להיות עם מישהי.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025