שלום לכל הקוראים היקרים שמי נעמה אני בת 43 אם לשניים, הבכור שלי בן 19 בקרוב נער נפלא אוטיסט עם מוגבלות שכלית ברמה בינונית...
עברנו איתו קשיים רבים כברת דרך ארוכה מהרגע שאובחן, הוא כמעט ולא מדבר, יש לו התפרצויות כעס ובכי לעיתים קרובות בעיקר כאשר מרגיש מצבי לחץ וכשהרבה אנשים נמצאים סביבו, ברוך השם לא אלים אבל תנועות הידיים שלו יכולות להיות מאיימות כאשר נמצא במצבים מאוד קיצוניים
התגובות של אנשים לכל מקום שאנחנו הולכים מכניסות אותי לדיכאון והורסות לי את מצב הרוח. לכל מקום שאנחנו הולכים אם זה לבילוי או בתור לרופא או בקניות ובעיקר באוטובוס כשיש עומס והמון אנשים והוא מתחיל לצעוק אני מרגישה איך כולם מסתכלים עלינו נועצים בנו מבטים מה שעוד יותר מלחיץ אותו, ומכל עבר אני שומעת אנשים מצקצקים אומרים "מסכן, מסכן, איזה גורל...", "נראה לי שהוא לא בסדר", "כמה כוחות צריך בשביל ילד כזה" וכל מיני התלחששויות שפשוט מתסכלות אותי הילד כמובן לא חירש שומע את הכל.
אני יודעת שלא אוכל לחנך את כולם
והילד ילד מקסים עם כל הקשיים אנחנו לא יכולים בלעדיו הילד שלי הכי מדהים בעולם מעניק לי ולאבא שלו אהבה ענקית ואין עוד אחד כזה בעולם כולו מוקף בהמון אהבה מכל משפחתנו הגדולה
אבל עם זאת אולי תהיה לכם איזו עצה לתת לי, מה אוכל לעשות, האם לענות להערות האלו ולהילחם על כבודו וכבודי או פשוט להמשיך להתעלם, מה יגרום לנו להרגיש טוב יותר עם כל ההערות והמבטים שנועצים בנו כל היום מחוץ לבית ומה הדרך הטובה ביותר להתמודד? תודה לעונים
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025