שלום לכולם
אני ואישתי נשואים מספר שנים וביחד כ -15 שנה.
עם השנים עברנו טלטלות רבות בזוגיות בהן נאמרו דברים קשים.
בעבר עברתי תקופה קשה נפשית שהיא לא היית שם בשבילי ממש.
היום בגלל שאני לא יודע מה אמת ומה לא ואני חושב כמובן שהיא תגיד הכל כדי לא לשבור את הנשואים וכמובן לא לפגוע בשני ילדנו. הסקס ביננו תמיד היה טוב אבל תמיד היה אצלי בראש סוג של רתיעה בגלל המחשבות. הלכנו לטיפול זוגי שהופסק באמצע בגלל בעיה כספית והוא עזר אבל עוד ועוד דברים נאמרו.
פעם עלה הנושא אם הייתה מנסה סקס עם גבר אחר אם לא היה פוגע בנו מאחר ואני הראשון שלה והיא אמרה שכן אבל לאחר שהיא קראה מספר סיפורים של זוגות שעברו את זה אז היא נרתעה.
מספר משפטים שנאמרו גרמו לי להתרחק נפשית מאשתי.
משפטים כגון: "אם לא היית יכול להביא ילדים הייתי עוזבת כמו כל אישה נורמאלית" או "אם הייתי יודעת כך לא הייתי מתחתנת איתך" ודוגמא נוספת שהיא אמרה לאח שלה "טוב אם נפרד אז יהיה לי זמן יותר לעצמי לא צריך להביא אותו מתחנת האוטובוס"
כמובן שהיא אומרת שכל הדברים נאמרו ברגע של כעס או חוסר מחשבה ושהיא מצטערת . אני רוצה לציין שלעולם לא הגבלתי אותה בכל דבר שרצתה כמו לימודים או חיי חברה רק במצבים שמצבנו הכלכלי לא אפשר
נוסף על זו - אני התנהגתי לא תמיד בסדר , דברתי לא יפה ולא מכובד מתסכול !
לא שזה מוצדק כלל .
אני מרגיש שאני כלי בחייה שאם ולו רק היה לה את האופציה לא הייתי בחייה .
היא מאוד רוצה לשנות אבל אני לא מצליח לנקות את הראש.
הצעתי לה שאולי כל אחד יעשה מה שהוא רוצה ונמשיך לנהל בית לטובת הילדים והיא אמרה שהיא לא רוצה וגם להתגרש היא לא רוצה , אבל אני לא יכול לתת לה חום ואהבה כמו שנותנים לבת זוג. עד לא מזמן זה היה אחרת אבל זה התפוגג.
אני לא מסוגל לבגוד ולעולם לא עשיתי זאת אבל בנוסף אני מרגיש כלוא במסגרת שאין בה ברירות
תודה לכולם וסליחה שזה ארוך
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות