שלום לכולם,
שמי אן (25). לפני מס׳ ימים התחלתי לימודי רפואה בחו״ל (כרגע הלימודים בזום עד סוף חודש הבא) ולכן אני בארץ (שנה א’).
מעולם לא התחברתי למדע - הכוונה לביולוגיה, כימיה ומקצועות מהסוג הזה. למדתי אותם בתיכון, לא ממש השקעתי כי אף פעם לא עניין אותי ממש. תמיד הייתי טובה בשפות. ההורים מאז התיכון לחצו עליי להרחיב מקצועות מדעיים כדי ללכת ללמוד רפואה. את האמת שאם זה היה תלוי בי - בחיים לא הייתי הולכת על רפואה כי אני אחת שמפחדת מדם ומכל הקשור לבית חולים / ניתוחים. כל השנים הם החדירו לי לראש ״רק רפואה״ כי זה מקצוע יוקרתי ויש בו הרבה כסף. בסופו של דבר הכנסתי גם אני לעצמי את זה לראש ואמרתי נלך על זה. בקיצור, התקבלתי לאוניברסיטה בחו״ל שזה לא היה מבחן כניסה בשום מקצוע (רק מבחן שבודק רמה ב אנגלית) תכלס כל אחד יכול להתקבל. התחלנו הרצאות היום בזום (תאים, ביוכימיה, היסטוריה רפואית) והכל באנגלית. אני מרגישה שממש קשה לי, אני מקליטה את ההרצאות כי 80% לא מצליחה לעקוב ועכשיו כשאני עוברת על המצגות אני רואה שזה ממש לא מעניין אותי.
השאלה היא האם זאת רק ההתחלה ולא להתייאש או שזה באמת לא בשבילי?
את האמת שהדרך להתחלת הלימודים הייתה מלאת מכשולים. א. כשרציתי בשנת 2019 להתחיל באחת אוניברסיטאות שעכשיו נחשבת לא מוכרת יצא הנוהל החדש שצריך הכרה. לפני מספר חודשים כשהעברתי מקדמה לאוניברסיטה הכסף נתקע שם באחד הבנקים והאוניברסיטה לא יכלה לקבלו. לא עדכנו אותי והחזירו לי שוב פעם את הכסף לחשבון ואז עשיתי העברה נוספת. ואפילו עכשיו כשכל הסטודנטים כבר קיבלו אשרת לימודים שלי עדיין בהשהייה. הדיקאן אומרת ששלחה בקשה מספר פעמים אבל עדיין אין תשובה. אני חושבת שאולי זה סימן מלמעלה שזה לא נועד בשבילי?
אני ממש מיואשת… לא יודעת מה לעשות עם עצמי ולא מפסיקה לבכות.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות