היי, אשמח שתתייחסו בשיא הרצינות אלי כי אני מרגישה מוזר.
אף פעם לא הייתי טיפוס של אנשים ובכללי מעדיפה להיות לבד אבל אני כן אוהבת קצת חברה, ובזמן האחרון מרגישה חוסר עצום ובדידות מאוד גדולה.
יש לי חברה אחת וידיד אחד שמעניינים אותי ואני אוהבת ובן זוג שאני אוהבת עד השמיים והם איתי מגיל מאוד צעיר וחוץ מהם אני לא מצליחה להתחבר עם אף אחד. מרגישה שהבעיה היא בי, לפעמים אנשים מתעניינים בי ואני נותנת צ’אנס אבל מרגישה שתמיד זה לחינם וב99 אחוז מהמקרים בסוף הבן אדם שעומד מולי לא יעניין אותי, יעייף וישעמם אותי. אני אוהבת אנשים חכמים שיש להם מה לתת לי ורוב רובם של האנשים הם די סתומים ומשעממים בעיניי ולכן יוצא שאני לבד כל הזמן וזה קשה לי מאוד. אני רואה אנשים מתחברים, יושבים ולפעמים גם מדברים סתם על שטויות ואני כאילו לא יכולה להתחבר לזה, שונאת שיחות סרק! שונאת סמול טוק, שונאת שיחות היכרות ודיבורים ריקים לשם הדיבורים, מרגישה שכולם אותו דבר ונדיר מאוד לפגוש מישהו מעניין, רוב האנשים ילדותיים ולא מכבדים, ודי מטומטמים, בנאליים, חושבים שמעניין אותי איפה הם למדו ומה הם אכלו, מה הם חושבים על בנט או על העננים בשמיים כאילו זה פאקינג עניין, אני רואה את כולם חברים ומרגישה לא שייכת לאף קבוצה ולאף אדם, קשה לי מאוד עם התחושות האלה אבל מצד שני אני צריכה לענות את עצמי בשיחות משעממות עם אנשים משעממים ומטומטמים?? לא רוצה!! ואז יוצא מצב שאני לבד וגם נורא מתוסכלת. אשמח לעצה
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות