מרגיש שהצבא גומר אותי לאט לאט אני מיואש כבר

הייתי אמור להתגייס בתור תומך לחימה בזרוע ארגמן לא הייתי מרוצה מהשיבוץ ובחרתי להחליף אותו קיבלתי נהג משא כבד 12 טון ומעלה וכולם אמרו לי אל תלך אתה חייב לסרב זה התפקיד הכי סיוט בצה''ל עם מילואים עד גיל 50 חודשיים שלמים ניסיתי להחליף את התפקיד של הנהג מיטב לא עזרו לי פתחו לי בקשות יציאה מהתפקיד וסגרו אותם ישר אחר כך בקיצור לא ציפיתי יותר מדיי הגעתי לבאקום וסירבתי הגעתי לסרבנים הייתי שם במשך בלילה שנתנו לי שיחת טלפון הביתה התקשרתי לאבא שלי שיגיד לאמא שלי שאני בטירונות והכל בסדר כלומר שיעבוד עליה כי היא חרדתית היא איבדה את אמא שלה שהייתה חולה בסרטן כשהייתה בצבא לפניי כ3 שנים איבדה את אבא שלה גם מסרטן אחותה לפניי שנה גם מסרטן ולעוד אחות גילו במשפחה את המחלה הזאת וזה ברוך השם עכשיו נרגע אצלה. לפני המעצר ראיתי קצין מיון והוא הציע לי תפקיד של תומך לחימה בתותחנים דיברתי איתו יפה ואמרתי לו אם יש לו עוד משהו להציע לי הוא טען שלא הוא שאל אותי מה אתה רוצה אמרתי לו מה אני רוצה לעשות בצבא והוא התחיל לצרוח עליי ועשה לי סוג של הצגה בשביל שאני אלחץ הוא שאל אותי אם אני אוהב סושי אמרתי לו מה זה קשור הוא אמר לי קשור אני עכשיו מתקשר לג'אפניקה שיביאו לך סושי אז אמרתי לו אני לא אוהב סושי הוא אמר לי וואלה אתה לא אוהב סושי אז בוא נפתח לך עוגיות אחריי זה המשכתי לענות לו ביפה ושאלתי אותו אתה לא יכול להציע לי עוד משהו הוא אמר לא אז אמרתי לו אני לא מעוניין בתפקיד שהצעת אז הוא אמר לי ביי בהצלחה מאחוריי סורג ובריח. אמא שלי חשבה שהכל טוב ואני בטירונות היא חיכתה לטלפון וראתה שאני לא מתקשר ולא הבינה איך זה הגיוני הריי כל אחד היה מתקשר להורים שלו ביום הראשון של הטירונות אז אבא שלי לא רצה להחזיק אותה ערה עד שאני אתקשר אז הוא אמר לה שאני במעצר בבאקום ואין טעם שהיא תחכה היא עישנה כפול ממה שהיא מעשנת בדרך כלל ולא ישנה כל הלילה. יום למחרת קיבלתי קצין מיון נוסף והוא הציע לי את התפקיד מסייע אבטחה כלומר מאבטח מתקנים רק שהוא אמר את זה במילים אחרות הוא טען גם שאשרת בחיפה ותיאר את התפקיד אחרת לגמרי. לקחתי את התפקיד ואמרו לי לחזור לבאקום כמה ימים אחריי. שהגעתי הביתה אמא שלי אמרה לי זהו לקחת תפקיד אל תסרב יותר תעלה לאוטובוס בפעם הבאה גם ככה הלחצת אותי שהיית במעצר. אחריי כמה ימים באמת הגעתי לבאקום ועליתי לאוטובוס לטירונות בבט''ר ניצנים. ביום שהגעתי דיברתי עם המפקד האישי שלי וביקשתי ממנו קצין מיון הוא אמר לי סוף טירונות יהיה לך קצין מיון המשכתי להגיד לו ולמפקדים האחרים פה ושם שאני רוצה קצין מיון ואני לא מסוגל לעשות את התפקיד שמיועד לי אז אמרו לי מה שהמפקד האישי שלך הבטיח לך זה מה שיהיה. אז אמרתי סבבה אם הוא אמר שיהיה קצין מיון זה טוב בשבילי. סיימתי את הטירונות בהצטיינות כי באמת אני לא ילד בעייתי ואני ממושמע. ביום האחרון של הטירונות כבר אחריי ההשבעה והכל שאלתי מה עם הקצין מיון ופתאום אין קצין מיון רוב הילדים שהיו איתי בטירונות המשיכו שם את הקורס של האבטחת מתקנים ואני הולך ישר לסדיר. לי אמרו שאני לא ממשיך את הקורס ואז כן ממשיך ואז שוב פעם לא ממשיך בזמן שהייתי אמור להמשיך הייתה לי שיחה עם הממ ולא רציתי להתחיל את הקורס כי הבנתי שלכל חייל בצה''ל מגיע קורס אחד. בשיחה עם הממ היא אמרה שבכלל היא לא ידעה שאני לא רוצה את התפקיד ולא אמרו לה כלום על זה זאת אומרת המפקדים סתם אמרו לי שיהיה קצין מיון, התפרקתי בפניה אם זה לבכות וזה באמת בכי שיוצא לי פשוט טבעי כי אני מיואש היא איימה עליי ואמרה לי אתה תהיה נפקד ללוז שלי אני אני אדאג שלא יעזרו לך ולא יחליפו לך תפקיד אתה תשב בכלא עוד פעם ועוד פעם ואתה תחזור לאותו תפקיד בקיצור לא יצא לי כלום מהשיחה איתה ביקשתי לראות את המפ אמרתי לה איך הממ התנהגה אליי והיא אמרה שהיא תדבר איתה ואוליי לא הבנתי אותה נכון. יום שישי אני מקבל צו התייצבות להתייצב בחוות השומר כמה שעות אחר כך אני מקבל טלפון מאחת מהבסיס שאמורה בעצם לקלוט אותי אמרתי לה שאני לא רוצה את התפקיד ואני לא רוצה להתחייב ולחתום טופס טיולים אמרתי לה שקשה לי השמירות ואם אני אשמור לבד בכלל היא אמרה שאני אשמור עם עוד מישהו אבל אם אני לא אחתום לטופס טיולים היא תדאג שאני אשמור לבד והיא לא תנסה לעזור לי. וזאת הפעם השניה שמנסים לאיים עלי כבר. באתי לשם וכרגיל בידיעה שאני מנסה להחליף את התפקיד כי באמת אני לא מסוגל לעשות שמירות כל השירות וגם כשלקחתי את התפקיד לא ידעתי שהוא שנתיים ככה שלא ניסיתי להתחמק משירות מלא ולהפך המוטיבציה שלי לשרת הייתה גבוהה. הגעתי לחוות השומר דיברתי עם המפקדת וכרגיל אני מתפרק מבכי ואומר לה שאני לא מסוגל ואני לא רוצה לחתום טופס טיולים אני רוצה לראות קבן. היא אמרה לי שקבן לא יכולים לראות מרגע לרגע ואני מודע לזה שבצבא דברים לוקחים זמן יצאתי החוצה ופשוט הסתובבתי בבסיס לבנתיים עד שתקרא לי עוד הפעם הסתובבתי בבסיס יותר מ5 שעות בוכה עם עצמי מרגיש צער בלב מתקשר לכל העולם ואישתו קורא דברים בגוגל ונכנס לסרטים חייב לציין שאני מרגיש רע כבר כמה חודשים אני בוכה רק מהמחשבות עם עצמי אני רק מדבר על הצבא או ששואלים אותי איזה תפקיד אני ואני מתחיל לבכות אין לי תיאבון אני שוקל 47 קילו מטר שבעים ואחד בן 18 אני בתת משקל ברמה חמורה יש לי אסטמה היו לי שתי שיתוקי שינה לפניי הגיוס. מחר אני אמור להתייצב בבסיס שוב ולהתחיל את השירות הסדיר בתור מאבטח מתקנים וגם אני צריך לחתום טופס טיולים כמו שאמרתי אני לא חייל בעייתי ואני באמת לא מסוגל נפשית לכלא כי המצב הנפשי שלי הולך ומחמיר וזה בא לידי ביטוי בדברים שאמרתי. את הקבן אני אראה רק אחריי שבועיים שלוש וזה תהליך אין מהרגע לרגע וגם אין לי אפשרות לפנות לגורמים אזרחיים אם זה קבן אזרחי פסיכיאטר רופא או כל דבר כזה או אחר כי אני תחת הצבא והם הגורם שקובע בסופו של דבר. אני באמת מיואש אין לי עם מי לדבר וגם אם אומרים לי קבן תראה תוך שבועיים שלוש אני מרגיש שזה יהיה כמו נצח כי הקבן כנראה יפנה אותי לפסיכיאטר ובנתיים אני בתפקיד ואני אסבול ממנו. אני מרגיש את המצב הנפשי שלי הולך ומדרדר אני לא מרגיש טוב אני חייב שמישהו יתן לי עזרה ויגיד לי מה לעשות כי אי אם אני אפנה בחוץ לפסיכיאטר או קבן אזרחי הם רק יכולים לתת המלצה לקבן של הבסיס לעזור לי.