אני לא יודעת מה עובר עליי, ונמאס לי מהרכבת ההרים הזאת שהולכת ולא נגמרת.
לפני מה שאגיד, אני מדגישה שאני ממש לא באה בקטע של להשוויץ...
אז ככה, כל מקום שאני הולכת מחמיאים לי על המראה, ומרוב שאני רגילה למחמאות אני התחלתי להיות פרפקציוניסטית לגבי עצמי(המראה שלי). נגיד שמשהו משתנה אצלי בגוף או בפנים( פצעים, נקודות חן, וכל מיני שטויות כאלה) אני מתחילה להיות עצובה ולבכות! ואני באמת עצובה לחינם על דברים מפגרים כי עדיין ממשיכים להחמיא לי. ויום אחד אני יכולה להגיד שאני יפה ולהיות עם ביטחון עצמי, ויום למחרת אני יכולה להיות בדיוק ההפך הגמור. אני לא יודעת מה קורה לי!!! כאילו אני מפחדת "לאכזב" את כל האנשים שמחמיאים. אני מרגישה שאני תחת זכוכית מגדלת, למרות שאני לא. גם נמאס לי לחשוב כל הזמן מה יגיד זה ומה יגיד ההוא... אני לא יודעת מה לעשות... סליחה על כל החפירות אבל הייתי חייבת לפרוק את זה.. מקווה שתעזרו לי..
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025