שנינו בתחילת שנות ה30, זוגיות שליותר משנה. לי היה חשוב קשר רציני שיוביל לחתונה ומשפחה כבר בתחילת הקשר ולא היססתי להגיד את זה. הוא אמר שגם הוא מחפש קשר רציני.
עכשיו אנחנו אחרי כבר שנה וכמה חודשים בזוגיות מאושרת, גרים יחד, הכל טוב. אני מאושרת יותר ממה שהייתי רוב חיי, סומכת עליו, רוצה שיהיה לו ולי טוב. סיכמתי איתו על מקסימום זמן שבתוכו נתחתן והוא אמר שמוקדם ממה שחשב אבל הסכים. בפועל לא קידם את הצעת הנישואין כבר כמעט חצי שנה. אני רוצה לקבוע זמן משוער בינינו לחתונה וכל פעם התשובות בסגנון אבל לא הצעתי עדיין, הזמן שאת רוצה לקבוע מוקדם מדי ועדיף כמה חודשים קדימה. לפני חודש דיברתי איתו, אמר שיציע. עבר חודש וכלום לא קרה, דיברנו שוב בעקבות שיחה עם מכר, אמר שצריך זמן לתכנן הצעה.
המצב היום שלא הציע ואין תכנון חתונה באופק. אני כבר בת 31 וחשוב לי להרגיש שמתקדמת בכיוון להקמת משפחה. אני לא יכולה לבזבז זמן סתם, וכמב שאני סומכת עליו ואוהבת אותו, אני מרגישה שאם זה היה תלוי בו הוא היה מעדיף להתחתן עוד שנתיים שלוש ולא עכשיו. פשוט לא דחוף לו. לי כן. דיברתי איתו כמה פעמים ושאלתי מה דעתו על הלוז חתונה ילדים וכו והוא אמר שהוא דמיין קצת יותר מאוחר אבל זה בסדר מבחינתו.
אני כבר מרגישה פגועה מחוסר ההצעת נישואין, תוהה אם עמוק בלב הןא לא אוהב אותי כמו שאני אוהבת אותו. הייתי ממש כנה איתו מההתחלה מה חשוב לי, באתי לקראתו במיליון דברים. יש עליי גם לחץ חיצוני מחברות והורים שלא מבינים איך לא התחתנו עד עכשיו. פוחדת ממצב שאיכשהו תעבור עוד שנה, לא נתחתן בסוף וניפרד. שונאת שאני צריכה ללחוץ, רוצה שזה יבוא ממנו
מה לעשות?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות