אז ככה, הכותרת מסבירה דברים בצורה נורא ילדותית
אבל כאן אנסה לנסח את השאלה שלי בצורה הטובה ביותר
אני וחבר שלי יוצאים שנתיים וחצי, מאוד טוב לנו ביחד
יש ויכוחים, יש ריבים, אבל הכל בגדר הנורמאל..
הוא משתחרר באוגוסט הזה, ורוצה לטוס עם חבר לחודש
למרכז אמריקה..
אני אוהבת אותו, אבל המחשבה על להיות איתו ולהשאר כאן
ולהמשיך בחיים כרגיל והמחשבה כל שניה על ״אם הוא הכיר מישהי״
או ״מישהי מסקרנת אותו?״ אוכלת לי את הראש
לא, אני לא בחורה חסרת ביטחון.
וכן, אני אוהבת את עצמי, ואני יודעת שהוא אוהב אותי.
אבל הבעיה יותר עמוקה מזה... יש לי בעיות אמון,
אני לא רוצה להיות הטיפשה,
אני יודעת שכשאנשים בחופש , והם עם חבר הם יכולים
להמשיך לעשות מה שבא להם, והכל ישאר בגדר הטיול
יכולים להשתכר , לעשן משהו, ולאבד את הצפון
אני פשוט לא סומכת עליו
אבל אם הוא כאן בארץ, לידי? אין מצב שאני אהיה מהאלו
שמחטטות לו בפלאפון או בדברים
זה הגיוני?
זאת סיבה מספיק מוצדקת להפרד?
מצד אחד אני חושבת שאם הוא כל כך אוהב אותי,
אז למה הוא לא יכול לדחות את הסיפוק?
מצד שני,
אני מודעת לזה שזה דפוק, וחולני, ואני לא הבעלים שלו
ואני בסך הכל בת זוג שלו
ואין לי שום זכות להגיד לו ההפך,
(הוא אמר לי ולא אמרתי לו שלא יטוס)
אבל המחשבה על זה באמת אוכלת אותי
ואני לא יודעת מה לעשות.....
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות