בודד, למה זה תמיד קורה לי?

היי,
כתבתי קטע/שיר אם תרצו על המצב שלי -
למה?
למה זה תמיד קורה לי?
למה שהכול ורוד והכל עובד זה תמיד נופל.
למה לשקר? למה להגיד שאת רוצה יותר.
למה לשחק, למה לבלבל, למה להגיד שאת מפחדת שאני אלך ואז לדפוק לי ברקס, למה לוותר, למה אני רוצה יותר?
למה בסופו של דבר זה לא משנה כי אני זה שהולך לישון בודד.
אני לבד, מלא חברים אבל בכל זאת רק אני לבד.
אין אחד שאכפת לו ממני יותר משאכפת לו מעצמו, זה רק אני פה מוכן לתת הכל וכל אחד חושב רק על עצמו.
אז כמו פאתט יושב פה וכותב, כי אולי זה יעביר קצת את הכאב.
זה לא שעזבת אותי, זה לא ששיקרת, זה שאני יודע שאני שוב לבד.
אבל תמיד לימדו אותי, אחכ יהיה יותר טוב,
הכל זה לטובה,
אבל למה ככה, אי אפשר פשוט שהטוב יגיע עכשיו?
אני מאמין ומאמין שהוא יגיע, שמישהי תאהב אותי בלי משחקים, בלי שטויות,
בלי שאצטרך כל הזמן לדאוג שהשיער במקום הנכון, שאני לא מסריח מהפה ושאני לבוש הכי טוב.
רוצה מישהי שתאהב אותי הכי בעולם, ועם כמה שזה מרגיש דוחה לבקש שאני אוהב אותה גם. מישהי שתגרום לי להרגיש הכי חשוב שיש, שתמלא אותי ושתדאג שיהיה לי הכי טוב בעולם.
כי מההורים שלי אני לא מקבל את זה מספיק, לא מהחברים ולא מסתם אנשים זמניים שבאים והולכים.
למען האמת, הכי עצוב שיש אני מתהלך פה 21 שנה ולא נראלי שזה היה משנה למישהו אם הייתי קיים.
לא לא זה לא זה, אני לא רוצה לסיים עם זה בכלל, אבל 21 שנה ואתה מרגיש שזה מספיק כדי לזכות במשהו, במישהו, אולי אני טועה אולי צריך קצת יותר אולי עוד קצת לסבול, אולי פשוט אני צריך לדעת בוודאות שהכל יהיה בסדר ושהמישהי או מישהו יגיע, וכשהוא יגיע הכל יהפוך לכלום. כל מה שעברתי יהפוך לכלום ברגע, החיים שלי יתחילו מחדש וכל מה שהיה ילך לפח.
אני אשב ביחד איתה ואחשוב איך הייתי כזה מדוכא? איך חשבתי שלא יגיע טוב והנה הוא הגיע. אני אהיה ככ מאושר , וואו אז ככה זה מרגיש אני אמלמל.
אני אגלה שהיא לא שקרנית, לא שחקנית ובטח בטח לא רעה, שאכפת לה ממני בדיוק כמו שאכפת לה מעצמה.
זה הכל, זה כל מה שאני צריך. כזה קשה למצוא את זה? באמת? אין אף אחת כמוני שם שכותבת לעצמה עכשיו? אז איפה את? למה את לא באה כבר? למה אני ממשיך לעבור בין מטומטמות לפני שאני פוגש אותך. בואי אני מחכה, ואני אהפוך אותך להכי מאושרת בעולם!