בזוגיות איתו מאז גיל 16, ומההתחלה הכל היה ברור. שנינו בעלי ערכים זהים לגבי משפחה וחתונה, (לחכות עד החתונה עם יחסי המין, וערכים עליהם נגדל ילדים ומה בכללי חשוב לנו במערכות יחסים ומשפחה), ובעלי תחבבים דומים, ספרים גיימינג וטיולים.
אבל אנחנו מתבגרים, ולאט לאט אני מבינה שאנחנו מאוד שונים.
הוא אמנם אוהב לקרוא ספרים, אבל פעם בכמה חודשים. טיולים של עד שעה, שברובם הוא עוצר גם לאכול. וגיימינג, שהוא מקדיש לזה זמן גם כשיש לו הרבה דברים אחרים מה לעשות.
אני לוחצת עליו, למה הוא לא רוצה לעשות אף אחד מהדברים שהוא אמר שהוא אוהב,
והוא אומר שאני מלחיצה אותו וכועס עלי אם אני מבקשת שנקרא ביחד.
(למרות שאנחנו משחקים ביחד במשחק האהוב עליו כבר שנתיים)
בסדר, אז נשים תחביבים בצד, אבל מאז שהכרתי אותו הוא איבד את העבודה שלו. אז בסדר, לא אכפת לי לא לקבל מתנות כמה שנים כל עוד נוכל להקים בית ומשפחה,
אבל פתאום אני מבינה שבכלל לא מובן מאליו שזה יקרה.
הוא ממשיך לומר שזה יקרה, אבל כבר עוד כמה חודשים שכבר שנה אין לו עבודה.
הוא מנסה, אבל רוב הזמן הוא משחק. הוא מסרב לקבל עזרה כספית, או ללמוד.
והוא עצבני עלי אם אני מנסה לשאול משהו.
אז הפסקתי לשאול, והתעסקתי בעצמי. לומדת, עובדת, ממשיכה בתוכנית המשותפת שלנו (עושה את הצד שלי, וחוסכת בשביל עצמי) ומחכה.
ומחכה.
הגעתי למצב שהוא לא מעריך אותי, לא מתעניין בי ואני מרגישה שאם אספר לו על ההצלחות שלי בזמן שהוא מובטל ואמא שלו חולה, זה כמובן רק יעשה רע.
אבל בשלב הזה זה כבר חד צדדי באזשהו מובן. אני גם לא מסוגלת לעשות שיחה על כל הנושא, הוא תמיד אומר שעכשיו המצב רע אז נדבר אחר כך. אבל זה ככה כבר חודשים! אני לא מסוגלת ללכת אחרי שהתרגלתי אליו, הרי כמובן לא הכל רע לגמרי ויש גם רגעים טובים. ולא סתם רציתי להתחתן עם הבן אדם הזה. אני גם לא בטוחה שיהיה עוד אדם שיסכים לחכות עד לחתונה לוא דווקא מטעמי דת.
אני מרגישה שזה לא בריא בכלל, אבל אני עובדת עצות
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות