על פניו אני סהכ נראה סבבה.
גר לבד כבר תקופה בסביבה עם חבר׳ה צעירים, אני מכיר הרבה אנשים ויש לי כמה חברים מאוד טובים.
אני מחזיק רכב, דירה וגם מנגן על כלי מופלא..
יש לי בעיה שאני סוחב איתי כבר שנים ארוכות,
אני שונא את עצמי, אני מלקה את עצמי ברמות הכי קיצוניות שיש, אני מאוד ביקורתי כלפי עצמי ובכלל, אני אוהב לקבל ביקורת. בדכ את הרעה כי בגדול אני לומד מזה אבל בעיקר - כי זה מוסיף לי לתחושות האשמה על חיי..
גדלתי עם תחושה שאני דפוק, בעיות קשב וריכוז, לא מצליח ללמוד כלום, אין שום אופק עתידי.
כרגע אני לא עובד ולא לומד.
אני במשבר דכאוני כבר תקופה ארוכה,
בעבר הייתי לוחם ויצאתי עם שריטות עמוקות.
לא מאמין בעצמי בכלום, אין לי תחביבים שנותנים לי חשק לקום בבוקר.. את החברים הטובים אני כמעט ולא משתף למרות שהם רוצים לדעת מה קורה איתי.. אני פשוט מרגיש עול עצום על עצם הקיום שלי.
יש שיגידו שאני שלילי ואני מסתכל על חצי הכוס הריקה וזה לחלוטין נכון.
אני מודע לזה מאוד.
איבדתי תקווה ותשוקה לחיים בלי שום יכולת ורצון להשקיע בעצמי.
השלמתי עם העזיבה שלי כבר לפני שנים ואני קיים רק בשביל לא לגרום עצב למשפחה שלי. אני רגיש מאוד ואבוד
אני מעביר את הימים בתקווה שתיכנס בי משאית כי בתכלס, זה קלאס באפס מאמץ.
אני מתנצל על החפירה, עשה לי טוב לכתוב.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות