לא יודעת איך מתקדמים הלאה? הלב שלי שלו...

אז ככה
היה לי חבר שהייתי איתו משהו כמו 3 שנים..
התחלנו את הזוגיות כשהייתי בת 15-16 והיא נמשכה עד לחצי מהשירות הצבאי שלי.
הוא היה בחור קשה, קווקזי, הוציא ממני כל כך הרבה כוחות מיותרים.. הקשר איתו לא הוציא הרבה תועלת רק לימד אותי איך אני רוצה שהזוגיות הבאה שלי תהיה, ולימד אותי שצריך לקום וללכת עוד מההתחלה ולא לצפות שיקרה משהו אחר ממה שקורה עד עכשיו. הבחור הזיק לי מבחינה נפגשית אני הייתי כל כך תמימה ורציתי שהכל יהיה טוב ושנהיה ביחד ושנצליח להתגבר ותמיד אמרתי לעצמי ״הכי קל זה לקום וללכת״ ורציתי לעבור איתו ״תהליך״ אבל זה פשוט לא היה זה. היה לי קשה לקום וללכת כי גרתי אצלו ודי הייתי תלויה בו, מאוד רציתי שהוא יצא מהבור שהוא חפר לעצמו..
הייתי עיוורת וגם אם ראיתי את הדברים כמו שהם בחרתי לעצום עיניים. ופה מתחילה הבעיה.

אחרי שנה שהייתי בצבא בערך אולי פחות
התחילה הקורונה לא הייתי בבית הרבה וזה היה בדיוק התזמון להפרד!
לקחתי את הדברים וחזרתי לבית הוריי, עדיין אני והוא התראנו מיוזמתי כי היה לי קשה לשחרר. (אבל לא חזרנו)

בפלוגה שלי הכרתי בחור מקסים שהוא היה בין החברים הכי טובים שלי!
הוא ידע עליי הכל וההפך השיחות איתו נהפכו לשחנשים ואחרי תקופה הוא אמר לי שהוא מרגיש שיש בנינו רגשות ושהוא רוצה להיות איתי.
הבחור מגיע מבית דתי ואני לא :)
בשבתות הוא היה שומר שבת מתפלל פעם ביום אבל לא היה מקפיד על נגיעה וכו. אני הבת זוג הראשונה שלו כך שלא הייתה לו אינטרקציה בכלל עם בנות לפני! ואמרתי לעצמי בסדר! נעבור איתו תהליך!
לפני שנהיינו ביחד העלתי בפניו את כל הבעיות שעלולות להיות לנו והוא אמר שהכל יהיה בסדר (כמו המרחק, הדת, זה שלא הייתה לו חברה לפני)
נהיינו ביחד החודשים הראשונים היו מושלמים.. הייתי מאוהבת מעל הראש וגם הוא!
אנחנו גרים במרחק של שעתיים וחצי אחד מהשני באותם הזמנים
אך היינו מתראים בצבא כל יום עושים 11/3 אז זה לא הפריע למערכת יחסים.
הוא השתחרר אחרי 4 חודשים הייתה לנו שיחת יחסינו לאן כי שנינו מבינים שאנחנו גרים רחוק אחד מן השני והחלטנו שננסה!
הייתי יוצאת פעמיים בחודש הרי 11/3 והיינו עושים שבת אצלי שבת אצלו.
לפני כ3 חודשים יצאתי למיוחדת ומאז אני באזרחןת..
עברתי לבית אחר ואני גרה במרחק 50-60 דקות ממנו.
התחלתי לשמור שבת כי זה הפריע לו שאני לא שומרת.. אז בהתחלה הייתי שומרת בגללו אבל אחרי זה הבנתי שזה עושה לי טוב אז המשכתי :)
ופתאום הכל השתנה כי הרי אני לא בצבא ואין סיבה שניפגש פעם בשבועיים :/
ופתאום אני כל הזמן בבית והתחילו לצוץ בעיות.
הוא טען שקשה לו עם הנסיעות ושזה לא יכול להיות קשר ספונטני כי זה שעה כיון, אני טענתי שאני רוצה לראות אותו יותר ואין לי בעיה להגיע אליו.
בהתחלה אני יזמתי את כל הפגישות ופתאום הרגשתי שאני לבד במערכה. החלטתי להפסיק ושמתי לב שהוא לא יוזם
לא נפגשנו חודש בערך, רבנו ריב גדול(הוא לא רצה להפגש איתי) לא דיברנו שבוע ופתאום הוא התקשר והתנצל על כל מה שקרה ורצה שנדבר ונגיע להחלטה ביחד.
נפגשנו.
החלטנו שננסה שוב.
עבר הזמן והוא באמת התחיל ליזום ולהיות יותר ממוקד בקשר שלנו.(תמיד הרגשתי שאכפת לי יותר- אולי כי לא הייתה לו לפני אף אחת? אולי כי זה לא מספיק חשוב לו?)
לבחור יש איזה אישיו עם זה שאני אפגש עם המשפחה הלא גרעינית.
למשל היה לאחותו בת מצווה הוא הזמין אותי ואמר שאני כנראה לא אשב עם המשפחה הגרעינית שלו בשולחן(אני מזכירה שהוא דתי ואני לא לןבשת חצאיות)
אז לא הגעתי, כי הרגשתי שהוא מזמין מתוך נימוס ולא מתוך רצון. (באותו הרגע הרגשתי בנושא הזה שזה בסדר.. שהוא לא חייב להרגיש בנוח בתקופת זמן הזו.. היינו בערך חצי שנה ביחד)
סוכות עכשיו. המשפחה של אביו אמורים להגיע לסוכה והוא הזמין אותי אליו היום(הוא קבע עם חברים לצפון ואמר לי בתחילת השבוע ״אם בסוף לא נלך לצפון תבואי אליי ברביעי ואם כן ניפגש בסופש״)
אני אמרתי שאני רוצה שנעשה שבת ביחד כי אני לבד השבת הזו וגם כי הרבה זמן לא היינו ביחד.
היום סביב השעה 16:00 הייתי אמןרה לצאת
הוא מתקשר ב15:30 ואומר לי היי עשית ביטוח על הרכב?
״עוד לא יצאתי יותר מוקדם מהעבודה אני בדיוק הכנסת להתקלח, קרה משהו?״ עניתי
״חשבתי על זה ואולי עדיף שלא תבןאי״ הוא אמר..
אמרתי שאני לא קוצב לדבר כרגע וניתקתי. הייתי בהלם. איך הוא מעדכן אותי חצי שעה לפני שזה לא מתאים לן? ולמה זה לא מתאים לו? ומה קורה עכשיו?
נכנסתי להתקלח ובכיתי. כי נפגעתי והוצאתי את כל המתח
בעשרה לארבע התקשרתי ואמרתי לו מה למה זה מםריע לך שאגיע?
הוא אמר שהוא לא יכול לאזוף אותי מהמרכזית כי אמא שלו ביקשה עזרה בהכנות.. וזה רק המשפחה.. ושהוא מעדיף לבלות את הזמן עם המשפחה שלן ואנחנו גם ככה ניפגשים מחר אז.. (תוך כדי הוא אוכל תפוציפס ואני רק מרגישה זלזול נזרק לכיווני)
מאוד נעלבתי ממנו ועניתי בצורה גסה מהר מאוד דיברנו לא יפה אחד לשני אמרתי לו שהוא אפס ושילך להזדיין וניתקתי.

לדעתי זה שוב כנראה הפחד שאני אכיר את המשפחה המורחבת.. אנחנו מתקדמים נורא לאט כי הכל חדש לו.. באמת לא הייתה לו אינטרקציה עם בנות לפני..( בית ספר דתי וכו)
לפעמים אני מרגישה שבא לי מישהו אחר, בוגר יותר, מחוייב יותר..
אבל אז אני נזכרת שאני והבחור עשינו כברת דרך יפה מאוד והוא השתנה בהרבה תחןמים שהפריעו לי, עשינו המון אחד למען השני.. אך אני נמצאת במבוי סתום.

מה עושים? איך מתקדמים?
להפרד? איך אני ממשיכה מכאן?
אני הגזמתי בתגובה?
לשלוח הודעה? לחכות שהוא ישלח? ואם הןא לא ישלח מה לעשות?
היינו אמןרים להפגש מחר ולהיות ביחד סופש שלם שמאוד חיכיתי לזה ואני מאמינה שגם הוא רצה לבוא כי כשדיברנו הוא כן היה נשמע בעניין..