רגשי נחיתות שקשה לי להתמודד איתם...

שלום לכולם !
אין באמת עצה כנראה לתת כאן אבל אני אשמח לפרוק את מה שעובר עליי.

אני בחורה צעירה שהגיעה מבית חסר אמצעים ועם המון בעיות במשפחה שנמצאת בקשר זוגי 8 שנים עם בן זוג מקסים.אנחנו גרים ביחד 6 שנים שוכרים דירה ושנינו לומדים תואר באוניברסיטה גדולה בארץ.

בן זוגי לא שותף לרקע שלי והמשפחה שלו הם אנשים אמידים מאוד, עם זאת אנשים מקסימים שלמרות הרקע הבעייתי שלי תמיד קיבלו אותי כבת משפחה שלהם והתייחסו אליי יפה תמיד, אבל אני מרגישה שכל פעם שאני באה אל המשפחה שלו או נמצאת איתם שזה קורה די הרבה כי אנחנו באים כמעט כל שישי יש לי רגשי נחיתות ועצבות שאנחנו חוזרים הביתה

אין לי דרך להסביר למה אני מרגישה בצורה הזאת כי הם אף פעם לא נתנו לי להגיש שונה , אבל אני מרגישה שבגלל הרקע שהגעתי ממנו קשה לי מאוד להכיל עד היום את העושר שאני רואה אצלם. הם עוזרים לי ולבן זוגי מאוד בתור סטודנטים למשל בשכר הדירה אבל אני עובדת כמובן אפילו שאני לומדת תואר מאוד עמוס ומשתדלת כמה שיותר להיות עצמאית ולא ״ליפול״ עליהם וגם משלמת את שכר הלימוד שלי בעצמי וזה ממש ממש קשה …. ולפעמים אני מסתכלת עליהם והמשפחה המורחבת שלהם ואני רואה שמשפחה שלהם הם פשוט לא צריכים להתאמץ כי ההורים משלמים להם שכר לימוד ומחייה והם לא צריכים לעבוד במהלך התואר ובקיצור החיים שלהם קלים יותר כמעט בכל פרמטר ואני מתמלאת בתחושות רעות ״למה אני חייבת לעבוד קשה פי 200 כדי להגיע לאותה נקודה״?

אני משתדלת לחשוב על זה כמה שפחות באמת כי אני יידעת שזה מחשבות לא יפות אחרי שהם גם כל כך טובים אליי והחיים שלי באמת השתפרו פלאים מפעם, אבל ממש קשה לי להפסיק. אני משתדלת לשפר את החיים שלי ממש בכוחות עצמי כמה שאפשר אבל אני יידעת שמהמקום הנמוך שממני הגעתי זה קשה מאןד לעלות למעלה והדרך ארוכה וזה מדכדך אותי מאוד כיאלן העתיד שלי נקבע מראש.

אתן לדוגמא את עניין הלימודים: שהייתי בתיכון נאלמתי לעבוד במהלך הלימודים כדי לעזור לאמא שלי בשכר הדירה ולכן לא הייתי כל כך על עניין הלימודים . עבדתי כם בכל חופשות הקיץ שלי בין לבין והציונים שלי בהתאם כמובן. כל החיים רציתי ללמוד רפואה , וכמובן שאחרי הצבא ניסיתי לשפר את הבגריות והפסיכומטרי שלי אבל בגלל הפערים שנוצרו לי לא הצלחתי לשפר בהרבה ושרפתי 40000 שח רק על שיפורים והבנתי שלא אוכל להמשיך בדרך הזאת בלי גב כלכלי .ואז חשבתי על ללמוד בחול וכמובן שבלי גב כלכלי אי אפשר ללמוד שם בגלל שזה עולה פשוט הון תועפות. אז החלטתי ללמוד סיעוד שזה מקצוע מדהים לא פחות ואני לקראת סוף התואר ואני נהנת מהלימודים מאןד אבל ויש אבל גדול

שאני רואה בנות מהמשפחה המורחבת שלו שהלכו ללמוד רפואה בחול במקומות שעולה 11 אלף יורו לשנה וממנים להם את על השכר הלימוד ,כולל המחיה והם התקבלו בלי פסיכומטרי ובלי מסכת הייסורים הזאת והם לומדות מה שהם רוצות בלי לדאוג שאולי אם הם יטוסו לא יהיה להם מספיק כסף אפילו לאוכל כמן שאני דאגתי שזה היה על הפרק , זה קשה לי . זה קשה כי אני יודעת שאני לט פחות חכמה מהם אבל אני פחות מבוססת מהם וזה מה שעשה את ההבדל .עובדה שאני מציינת באוניברסיטה למרות כל הקשיים וזה שאני עובדת קשה תוך כדי ,אבל החיים לא נתנו לי הרבה סיכויים להצליח כמוהם וזה גורם ליו לתחושות רעות אפילו שזה לא יפה ואני חייבת ללמוד לפרגן להם. אני פשוט לט מצליחה להוציא את זה מהראש שלי


אני אשמח אם מישהו היה הסיטואציה דומה ויכול לשפוך אור עך מה יכול לעזור לי להוציא את המחשבות האלו מהראש שלי ..
תודה לכל מי שקרא מראש !