אני סטודנטית, ובקרוב מסיימת קורס שמבטיח לי עבודה. (עוד כחצי שנה)
אני בשלב שאני צריכה להסכים לכל עבודה, כדי לצבור ניסיון תעסוקתי וגם כדי להיות יותר עצמאית. אני בן אדם מאוד חרדתי, אבל רק לא מזמן אחרי שחזרתי מחופשה קטנה במושב הבנתי שהעיר מכפילה את החרדה שלי. המיטה במושב הייתה קטנטונת, לא הייתה הרבה פרטיות והאינטרנט לא היה משהו. אבל כל בוקר התעוררתי, יצאתי מהבית וראיתי הרים. למרות שהצפיפות בבית, יכולתי לנשום. בבית שלי יש לי מיטה גדולה, כל מה שאני רוצה בהישג יד. חנויות, קניונים, אלפי מקומות תעסוקה. ובכל זאת כל פעם שאני חוזרת מהפריפריה, או מקרובי משפחה בחו"ל (שגם גרים בעיר אבל ליד נהר, והמון נופים ושדות ובפשטות) אני מרגישה חנוקה אצלי בבית. מסתכלת מחוץ לחלון, ורואה אינסוף בינינים וכבישים וחושך ואורות בוהקים מידי. ואני מרגישה תסכול עצום.
לא אכפת לי לקבל פחות בתלוש, אני לא בן אדם בזבזן, אבל אני לא יכולה להעבור מההורים עד שאהיה מוכנה כלכלית.
אבל כל חודש נוסף, כל שנה , אני מרגישה שאני על סף פזיזות.
להתאפק עוד שנה שנתיים, כדי שיהיה לי רכב והכל מסודר בחיים ואז לעבור,
או בהזדמנות הראשונה שתהיה לי פשוט לעבור לבד או עם שותפות?
בבקשה תתנו לי עצות איך להתמודד עם זה עוד כמה חודשים
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025