חובות ודכאון

ההיא שחשבתי שהיא הנפש התאומה שלי.
זאת שאמרה לי שהיא לא יכולה בלעדיי.
זאת שאהבתי יותר מכל.
החליטה שזהו אנחנו לא מתאימים.
ושבגלל שקשה לה היא גם לא מעוניינת לשמור על קשר. חחחח וואלה?
היינו חצי שנה יחד. היה מושלם מכל בחינה.
זוגיות רצינית רביעית שלי.
מכולן רק אותה אהבתי באמת!
והיא? אין לי מושג כבר המילים שלה אמרו שכן אבל העובדות קבעו אחרת.

בכל מקרה,
היא לא כל הסיפור פה.

זה קרה לפני שלושה חודשים בכלל.
אני נכנסתי לדכאון. היו ימים שרק שתיתי מים.
כדי לברוח מהמציאות התחלתי להמר.
השילוב של לב שבור דכאון אחריי פרידה והימורים הוא לא מוצלח כל כך.

לא רק שהפסדתי את אהבת חיי . הספקתי גם להפסיד את כל ההכסף שלוויתי מהבנק. מאה אלף שקל סך הכל.

אז אני חייב לבנק 100 אלף שקל.
לא היה אכפת לי מכלום בתקופה ההיא הכל ניראה לי שחור גם ככה.
זה הדבר היחידי שהחייה אותי.

העניין הוא שאני צריך להחזיר כ 4 אלף שקל לבנק כל חודש והשכר שלי הוא 7 אלף שקל.

אני מתגורר ביחידת דיור עם כניסה נפרדת מהבית של ההורים שלי ואני לא משלם על כלום.
לא שכירות לא חשבונות אפילו אוכל וכביסה אני מקבל פה ומבחינתם של ההורים שלי לתמוך בי כמה שצריך.

הם לא יודעים על כל הסיפור עם ההלוואות. אני לא מסוגל לשתף אותם אני מתבייש מידי.

יש לי רכב חדש יחסית מהחברה אני יכול למכור אותו תמורת 60 אלף שקל בערך.
לקנות רכב ב 10 אלף שקל ולהישאר עם הלוואה של חמישים אלף.

מה שיקל עליי מבחינת ההחזרים.

ותוך כמה חודשים של הצטמצמות גם אצא מכל הברוך הזה.

העניין הוא שאני לא רוצה שמישהו יידע על זה. זה יתקבל בביקורת וחוסר אמון מצד המשפחה שלי.
ואני לא אהיה מסוגל לחיות עם הבושה הזאת.

הראש שלי לא היה במקום באותה תקופה ואני עדיין מנסה להבין עם עצמי איך הגעתי למצב הזה.

אבל זה המצב. ואין לי מושג איך להתמודד איתו.

למכור את הרכב בוודאות יסגיר אותי. לא למכור את הרכב אני אהיה חנוק מידי.

עכשיו בנוסף לכל זה אני כבר בן 33 .. אחריי שנים של התמקצעות במכירות וניהול בגלל הקורונה פוטרתי והתחלתי לעבוד
כמאבטח אמרתי בינתיים .. העניין הוא שלמכירות אני לא רוצה לחזור שנאתי את זה!

ומצד שני השכלה לא השכלתי לרכוש. וגם לא מקצוע. והשאלה היא במה כבר אני יכול למצוא עבודה שתכניס לי 10 בחודש?
וככה אוכל לשמור גם על הרכב ולהתמודד עם הבעיות הכלכליות? איזה עבודות יש עם שכר כזה בלי מקצוע או השכלה ?

בעבודה הם לא נותנים לעשות יותר מ 8 שעות משמרת אז אין סיכוי. וגם העבודה הזאת מדכאת אותי כמה פעמים בתקופה
הזאת כיוונתי לעצמי את האקדח לראש וניסיתי ללחוץ על ההדק. אבל לצערי לא היה לי את האומץ. הלא נודע הפחיד אותי
יותר מהגיהנום שיצרתי לעצמי.

אז אני חייב להתמודד. ולבד לגמרי לבד! הקשר שלי עם המשפחה שיטחי ביותר . אני אתאיסט והם כולם דתיים.
ונוצר ריחוק ביני לבינם עם הזמן. עם החברים שלי שכבר התחתנו ועם ילדים גם אין על מה לדבר וגם מהם נוצר ריחוק.

אני שהיה לי יחסית חיים נוחים וטובים בגלל טראומה אחת הרסתי לעצמי את הכל!

אני מוצא את עצמי ביחידת דיור קטנה וחונקת. עבודה מדכאת עם שכר לא מספק.
בלי חברים לדבר איתם. בלי אף אחד לשתף אותו. בלי מקצוע או השכלה. בלי כיוון כלשהו לעתיד טוב יותר.

וראבאק אני כבר בגיל שצריך להיות מסודר מכל הבחינות האלה!

אל תנסו לשפוט אותי. עשיתי את זה מספיק בעצמי. כרגע אני כמו חי מת גם ככה.. עם ההימורים הפסקתי. את הגראס זרקתי.

ואני רוצה לקחת את החיים שלי מכאן למקום טוב יותר.

מה אפשר לעשות במקרה הזה? מה הכי נכון יהיה לעשות? אם נקלעתם למצב דומה מה עשיתם? מה הייתם עושים אם הייתם במצב הזה?

במה להתמקד עכשיו? למרות המצב המייאש. מרגיש שהתאפסתי על עצמי וההגיון חזר אליי. רוצה לשנות רק לא באמת יודע איך?