השפיל אותי בקשר של שנה וחצי שנגמר פשוט נורא ומעולם לא ביקש סליחה, הרס לי חלומות - איך מתקדמים מפה הלאה?

היי,
יצאתי עם מישהו שהרגיש שהוא אהבת חיי. הקשר שלנו התחיל כל כך טוב, חיבור מטורף, תקשורת מדהימה, צלחנו את תקופת הקורונה בקלות ואפילו זה חיזק ביננו, הייתי בטוחה שזהו מצאתי את האחד שלי לחיים. בדיעבד אני יכולה לומר שיכלו להיות קצת סימנים אדומים של חוסר רגישות או כעס אבל בוודאות לא משהו שהתגלה לפני השנה ביחד או סימנים יותר מדי מבהיקים..
סימן לדוגמא, אחרי חודשיים יחד הוא אמר שהאקסית שלו אמרה שהוא הפחיד אותה כשהוא היה מתעצבן..
אבל הסיפור הולך ככה, בואו נגיד שהגעתי לקשר בסטטוס מסוים שהוא ידע עליו וגם הציע לעזור וכשהוא הציע רוב הפעמים נענתי להצעה וגם לפעמים סירבתי, אמרתי שלא נעים לי..בדיעבד גם אני לא הייתי טלית שכולה תכלת כי את הדברים בהם הוא עזר לי הוא לא היה חייב בכלל אבל פשוט בכל סיטואציה שהוא עזר לי כמעט, כשהיה לנו ריב בחצי שנה האחרונה בקשר הוא פשוט הטיח בי את זה ש"למה הוא צריך לעזור לי? ממש זרק לי שזה לא תקין..וזה ממש פגע בי..ואז כשאמרתי שפעם לא היה לו אכפת לעזור הוא אמר "פעם רציתי אותך"..בלי קשר היו לנו מאז המון המון המון המון ריבים שבהם הושפלתי, בכיתי לילות שלמים במיטה לבד כשהוא הולך לחדר אחר והוא פשוט לא התייחס אליי, התחננתי אליו לדבר ולהשלים והוא תמיד היה מפחיד אותי ממש, צורח עליי, מדבר מגעיל, לפעמים גם יום שלם לא עונה לי, מגרש אותי מהבית שלו, לפעמים גם סוג של איים עליי ואמר לי עדיף שתלכי יש פה סכין לא יודע מה יקרה ואם אשלוט על עצמי..ואני תמיד נשארתי..בפעם האחרונה אמר לי ממש תעופי מפה והזיז אותי ממנו, אמר שהוא רוצה מישהי אחרת..ואני כל פעם השפלתי את עצמי. בחיים לא הייתי ככה בקשר זוגי הקודם שלי, בחיים לא התחננתי ליחס ולא נתתי למישהו לדבר אליי ככה וזה בכלל לא הגיע לשם מלכתחילה.. הכי קטע שיום אחרי כל ריב הוא תמיד היה מצטער ומתחנף ואומר שישתנה ושזה היה מעצבים ושהוא מטומטם ולא מגיע לי שיתייחסו אליי ככה, ולי היה קשה להמשיך לסדר היום אז הייתי מאוד מרוחקת בימים הראשונים ומזכירה לו את מה שהיה והוא היה מתעצבן שוב שאני מזכירה את זה..בריב האחרון הוא כרגיל כשהוא התעצבן אמר שזהו הקשר נגמר, וחייבת לציין שהוא גם הרס לי לי העתיד במוסד לימודים ממש נחשב שתמיד רציתי ללמוד בו כי פשוט לא תפקדתי בריבים האלו.. והוא אמר לא אכפת לי, ואני בפעם הזו התחננתי ואז פשוט קמתי והלכתי ואז הוא התפלא איך, הוא התחנן והצטער אבל אחרי כמה ימים שאמרתי לו שזה סופי מבחינתי הטיח בי שאני אשמה בהכל ורק אני הבאתי אותו למצבי עצבים כאלו והאקסיות שלו לדוגמה לא, ואני זו בעיה שלי שבאתי עם הבעיה הזו לקשר, וביקשתי אמנם סליחה שלפעמים גרמתי לו חוסר נעימות לעזור לי אבל אף פעם לא דרשתי ממש..היום אני כמה חודשים אחריי, עדיין כאובה ונזכרת בזכרונות הטובים, כשהוא אהב והיה מקסים ועזר, ולא ברעים ולפעמים קצת אכולת אשמה שאולי אני הרסתי..והכי מתבאסת שהוא הרס לי את העתיד שרציתי ונתתי לזה להשפיע עליי, ועכשיו אני לומדת במקום אחר הרבה פחות נחשב..תוהה איך ממשיכים הלאה? איך מפסיקים לחלום עליו? למרות שאני יודעת שזה נגמר ולטובה, איך לשמוח בעתיד המקצועי שלי ולא להצטער כל חיי שנתתי לו להשפיע עליי? ואיך מתנהגים בקשר הבא?