אמא שלי רוצה שאהיה כמו אחותי ומראה לה יותר אהבה

אני כבר לא יודעת מה לעשות.
ממש קשה לי בזמן האחרון גם מחברים וגם מהמשפחה.
לגבי החברים, אין לי הרבה חברים.
יש לי רק שניים שמסתבר שהם לא ממש ממש חברים הכי טובים.
אני ילדה שקשה לה להתחבר כי אני שונה מאוד.
אני לא מוצאת שום דבר משותף מהילדים בכיתה שלי.
אני בכלל לא ערסית אני מאוד מאוד ביישנית וקשה לי להתחבר בהתחלה עד שאני בטוחה שאני יכולה לסמוך על אותו אדם. בגלל זה גם אין הרבה חברים אבל את זה אני לא יכולה לשנות כי זה מי שאני. אבל בגלל זה אני לא יוצאת בימי שישי או הולכת לים ודברים כאלה וממש נמאס לי מזה ואני לא יודעת מה לעשות.
לגבי המשפחה, יש לי בעיות חמורות עם אמא שלי ואחותי. עם אחותי תמיד ידעתי שלא אהיה איתה בקשר כי היא פגעה בי המון. היא בת 18 והיא מתנהגת כמו בת 10. כל מה שהיא רוצה תמיד מביאים לה ואם קנו לי משהו והיא רצתה אותו היו לוקחים אותו ממני ונותנים לה. היא חורשת המון על הכרטיס אשראי של אמא שלי ואני ילדה שמעריכה מאוד כסף וכואב לי שהיא חורשת על הכרטיס אשראי של אמא שלי שאפילו אין לה לשלם על דברים שאמא שלי רוצה. בחיים לא ביקשתי ממנה כסף אלא לדברים כמו אוטובוס או לקנות משהו לבית הספר. בנוסף אחותי מתנהגת פשוט מגעיל. היא עשתה לי כלכך דברים מגעילים שאני בחיים לא אשכח אותם ואתן לכם דוגמא: כשהתקלחתי היא נכנסה לחדר כשהייתי באמצע מקלחת ואני לא אוהבת שהיא נכנסת לי (אין מנעול) וישבה על האסלה לעשות צרכים. אמרתי לה שתלך מכאן והיא אמרה שעוד מעט. אני התחלתי לצעוק שתעוף משם כי אני באמצע מקלחת והדבר שהיא עשתה זה שאת הנייר שהיא ניגבה היא זרקה ישר לאמבטיה כשהייתי באמצע מקלחת. היו עוד המון סיבות להיפגע ממנה אבל אני לא יכולה לסבול את זה עוד. וככל שהיא עושה עוד מעשים שפוגעים בי אני ככה יודעת שאני לא אהיה בקשר איתה. אני אפילו לא באה לצו גיוס שלה שזה עוד מעט. הדבר השני הוא אמא שלי. היא המון מזלזלת בי. היא חושבת שאני צריכה להיות כמו אחותי. אבל אני שונה ממנה לחלוטין. למעשה אני מנסה להיות שונה ממנה כמה שיותר. היא תמיד צועקת עליי למה אין לי חברים ולמה אני לא יוצאת היא אומרת לי שאני שמנה שמנה שמנה. אפילו היא מספרת את זה לחברות שלה ועוד אני שומעת את זה. היא מראה יותר אהבה לאחותי והיא לא מנסה אפילו להסתיר את זה. היא תמיד מחבקת אותה וכשאני גם רוצה היא לא מחבקת אותי. וזה כואב לי. זה עצוב לי. כשאני מבקשת ממנה טובה היא לא עושה וככל שהיא עושה דברים כאלה אני מתרחקת ממנה. אני לא מקשיבה לה. אני לא מדברת איתה. ואני יודעת שאם זה ימשך אני גם לא אהיה בקשר איתה. רק אבא שלי וסבתא שלי מבינים אותי והם עוזרים לי. אבל אני חיה בבית עם אחותי ועם אמא שלי. ועכשיו כשאחותי תהיה בצבא זה יהיה עוד יותר גרוע.אני באמת לא יודעת מה לעשות. אני נכנסת בגלל זה לדיכאון.