עקב בעיות פרנסה בזוגיות בעלי כל הזמן כועס ומאשים אותי בהכל

לא יודעת מה לעשות הפרנסה ממש קשה לנו תקופה לא עבדתי וכל העול נפל על בעלי הפרנסה היא מקור הבעיות שלנו. (יש הסטוריה החשבון שלי מעוקל וכו). כמובן הייתי ילדה ואלו טעויות עבר. מאז החתונה שנה עברה ואומנם לא הכנסתי סדיר אבל השתדלתי לעבוד ולהכניס כסף חודש כן חודש לא . בנתיים הכל היה על בעלי כל הפרנסה. למרות שיצא לי לעזור מבחינתו לא עזרתי בכלום. אני עכשיו בהריון וכל התקופה האחרונה היא מלאת שנאה כלפי הוא מאוד עמוס עליי על התקופה הזו. למרות שזה לא בשליטה האמנתי בעסק מסויים וזה פשוט לא הצליח לי אבל אני ממשיכה להלחם ולהאמין ואני עושה השתדלות. רבנו אני ובעלי והוא בקש שאני יעזוב את הבית הוא אומר שכבד עליו ומבחינתו שכל אחד יקח אחריות על עצמו אני מאוד מבינה אותו אבל מנגד מכאיב לי שהוא רוצה שאלך בהריון. גם כשאני לא מכניסה כסף אני עדיין דואגת לו ואני תמיד שמה אותו לפניי. אני תמיד חושבת עליו לפני שחושבת על עצמי אני מאוד אוהבת אותך וגם פגועה מאוד ממנו מדברים שקרו בעבר. באמת ששמתי הכל מאחורי אבל תמיד זה עולה בריבים. כשבעלי כועס הוא מקלל. אני לא יודעת עד כמה הוא בכלל אוהב אותי ואם בכלל. כשאנחנו שוכבים אני מרגישה שהוא חושב על אחרות. הוא תמיד אומר שבלעדי הוא יגשים את עצמו ואני חוסמת אותו. הוא שונא את המשפחה שלי ואני מתעלמת מזה. היום יכול לעבור מצויין ופתאום הוא מפנה מחשבה לחובות וישר כשזה עולה לו הוא מתחיל להשפיל אותי וחקלל אותי מבלי שעשיתי לו כלום. אני יודעת שגם ברגעי הפרנסה שלו בחיים לא הייתי שופטת אותו (למרות שהוא טוען שאני לא במקום הזה ואני לא יבין אותו) אני כל כך אובדת עצות. מרגישה שלמרות שאני משתדלת לשנות את עצמי הוא בחיים לא יסלח על התקופה שהכל היה עליו וזה תמיד שם לא משנה כמה אני מנסה היום הכי יפה שיש פתאום עולה עליי רעל. הוא בעצמו אומר לי שהוא כל כך עמוס עליי שהוא לא יכול לשנות גישה. אני לא יודעת איך לפנות אליו. הוא מכאיב לי המון כל הזמן אומר מילים כואבות אני בוכה המון וכואב לי המון. אני מרגישה לפעמים שלא משנה מה אני יעשה זה תמיד שם החוסר אמון בי הכעס השנאה אני מנסה לדבר לפעמים אבל איך שאני יפתח שיחה הוא מתחיל לכעוס. היום הוא בקש שאני אלך ואני פשוט לא מסוגלת לצאת מהבית שלו וללכת חזרה להורים שלי. אני בהריון כל כך כואב לי המצב. מה אתם חושבים?