כבר הרבה מאוד זמן שאני מרגישה כאילו החיים רק אומרים לי ״לא״ אחד גדול. הרגשתי לבד. אני בן אדם בודד ובדרך כלל מאוד רגיש. המשפחה שלי לא לוקחת אותי ברצינות וכשהם כן..אז את הדברים החשובים הם מקטינים או הופכים אותם ללא מעניינים או קשורים לגיל ההתבגרות.
יש לי חבר, מערכת יחסים רחוקה. באמת מלאך. בן אדם טוב. אני מרגישה שהוא מציל אותי כל יום עם הנוכחות שלו בחיי ואני מודה לו על שהוא לא עוזב אותי.
ההורים שלי מכבידים עליי… הם לא מבינים שאני רוצה להיות איתו כי יש לי שקט איתו, כי הוא מקבל אותי כמו שאני ולא לוחץ עליי או מקטין אותי. הוא לא חונק אותי. ככה זה כשיש הורים פרמיטיביים… תמיד זה ״לא!״ . ״תעשי מה שאנחנו אומרים לך״. או אבא שמתבייש בך כי יש לך חבר מתחת לגיל 18… שעושה פרצופים וגורם לי להרגיש לא רצויה בבית שלי. אח שזורק כל פעם הערות כמו ״ תפסיקי להיות דיכאונית זה כבר לא נכים לאף אחד״ - בסדר אין בעיה אני אפסיק. עדיף למות ואז יהיה לכולם טוב יותר.
אני יודעת שאני צריכה עזרה. ואני נואשת לעזרה הזאת כי באמת בא לי למות. אני מרגישה לבד !!!
חסרה לי התמיכה , קרבה, אהבה ..לפעמים אי אפשר לבנות רק על בן אדם אחד.
כשאמא שלי באה אליי ואומרת ״ תרימי את עצמך״ אם היא רק הייתה יודעת איזה עצות גרועות.. גורמת לי רק יותר לבכות.
חשבתי שיש לי חברות שיהיו שם בשבילי כמו שאני שם בשבילן. אני החברה הזאת שמייעצת ומקשיבה אבל כשפניתי אליהן לעזרה כולן התעלמו, לא הראו יותר מידי עניין . כשכן שיתפתי קיבלתי תשובות לקוניות כמו ״וואי..״ ״יאללה..״ ״איזה באסה״ - שום תשובה שעזרה למצב שלי להשתפר. נמצא לצידי בן אדם אחד שגם עליו אני מוסיפה יותר מידיי. והפחד שלי שגם הוא יעזוב. כי מי ירצה נפש שבורה? אני באמת לא יודעת מה לעשות יותר. בכי כבר יוצא לבד ומכל מילה ולא בהכרח, לפעמים רק מהמחשבה.
אני מחכה לפסיכולוג אבל זה לא מגיע.. אני באמת צריכה עזרה
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות