היי קוראים לי אלה, אני בת 19. יש לי פטור משירות צבאי על רקע נפשי (דיכאון וחרדה שמאובחנים כבר מתחילת התיכון)
סיימתי כיתה י"ב לפני שנה, והייתי אמורה לנסוע לחו"ל לתוכנית הכשרה של שנה, אבל התוכנית הזאת התבטלה בגלל הקורונה. אז במקום התחלתי לעבוד בשביל אמא שלי, ופשוט... נכנסתי לדיכאון עמוק. את מרבית השנה האחרונה ביליתי בלישון או לשתות או לראות סדרות חסרות תוכן כדי להשכיח מהחור השחור שאני מרגישה בתוך החזה שלי.
ההורים שלי והפסיכולוגית שלי ממש הלחיצו אותי להירשם לשירות לאומי. אני מבינה למה, כי אי אפשר להמשיך ככה, אבל הצורה שעשו את זה הייתה לא מדהימה. הרגשתי שאין לי זכות בחירה. בראיון שלי דיברתי עם מישהי מהעמותה על למה אני לא בצבא, ובכללי על השבירות הנפשית שלי וההעדפה להיות במסגרת שיש בה שגרה ושקט, והיא הציעה לי רק בתי ספר יסודיים.
אז אני מתחילה מחר שירות לאומי בבית ספר יסודי, ואני כבר שבוע מרגישה כאילו אני לא יכולה לנשום. אני כל כך מפחדת, לא רק מלצאת מהשגרה שלי, אלא גם מהעובדה שיש לי עכשו אחריות כלפי ילדים, ואני ממש לא דמות חינוכית. מי הגאון שהסתכל על בת 19 חולה נפשית על גבול אלכוהוליזם וחשב לעצמו "בואו נשים אותה בתפקיד סמכות על ילדים מתפתחים?"
מאז תחילת התהליך של ההרשמה לשירות אני מרגישה כאילו זאת בחירה שהיא לא שלי. אני יכולה להחליט שאני לא רוצה ללכת, ופשוט להישאר איפה שאני. אבל ההורים שלי ממש יתאכזבו ממני, ואני לא אשמע את הסוף לעולם. ואולי זה יהיה לי טוב. אבל אני מוצפת בחרדה. יש עצות?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025