דימוי גוף נמוך מאד. איך להתמודד עם זה?

למי שקורא\ת עד הסוף המון תודה:
היי לכולם אני נמצאת בקשר עם בחור מדהים ( 5 חודשים ביחד). ואין לי שום תלונות אליו באמת.אם בהתחלה היו לי היסוסים הבנתי שזה נטו אני עם עצמי - ודבר מוביל לדבר ובסוף הכל מגיע מהחוסר ביטחון שלי עם הגוף שלי:
אני לא באה כדי לקבל ניחום או "תאהבי את עצמך" בחיי שאני מנסה , לא מעכשיו ולא מאתמול. כמה שנים כבר ואפילו הלכתי לפסיכולוגים , דיאטנים קליניים אני על זה כמה שנים. מגיל החטיבה אני זוכרת את עצמי מקבלת שלל הערות "מקל" "איזה רזון" "תאכלי משהו" " איכס העצמות שלך בולטות"....אני היום נמצאת במקום יותר טוב אבל עדיין לא מספיק : אני לא מסוגלת ללכת עם גופיות בחוץ או חולצות קצרות שיחשפו את קו הזרועות העליונים.אני הולכת עם טי שירטים מלא מחמיאים לי על הסטייל שלי אבל לא פעם ולא פעמיים אני מרגישה מתוסכלת לראות שמלות יפות ולא יכולה להנות מזה , לא מרגישה מספיק נשית וסקסית ומרגישה עדיין ילדה בגלל צורת הלבוש שלי. אני מאד מאד רזה שם לפעמים אפילו אני נחרדת מעצמי כשאני רואה במראה. אבל זה גנים! אנשים שלא יודעים ישר לוקחים את זה למקום של אנורקסיה. הרבה שנים יחסית שיש רגיעה אבל לאחרונה החלו הערות בעבודה פתאום על כמה שאני רזה והדבר מאד מביך אותי תמיד שזה קורה אני קופאת במקום או מתכנסת בתוך עצמי וכועסת על כל העולם. כל פעם שיש בילוי עם חברים שכולל בריכה- ים אני מתמחמקת שלא יראו אותי בבגד ים. אבל מה שהכי הזוי שאין לי בעיה ללכת עם חברות קרובות לים , עם בן זוגי לים שהוא מאד מפרגן ושיתפתי אותו גם על הדימוי שלי...

עכשיו מלא חברים שלו חוזרים להתחתן אחרי שהקורונה דחתה את האירועים ויש מלא מסיבות רווקות בדרך שהוזמנתי אליהן -במקום לשמוח ישר נלחצתי איך אעבור את האירוע בשלום שלא לרגע יזעזעו ממני כשיראו אותי בבגד ים ? אני יודעת שהכל בראש ובמה שאני משדרת אבל אני באמת מרגישה שזה גדול עלי ולצערי אני מודעת לזה שזה הורס לי הרבה בחיים , מונע ממני להנות ולבלות. ואפילו לפעמים להרגיש גם יותר נשית : כי אני לרוב נאלצת ללבוש טי שירטים ולא גופיות קצת חושפניות. איך מתמודדים ? חלום שלי להשמין ולא מצליחה וחלום שלי לשדר עסיקם כרגיל ולהגיד לאנשים זדיינו אני אוהבת את איך שאני נראית. אבל אני מאפשרת להערות שלהם לפגוע בי כי עמוק בפנים אני גם לא אוהבת את הזרועות שלי והרזון הזה...=\